אחי החורג - Step Brother

26

לילטוב ^.^

סיימנו לאכול וחיכינו לחשבון.
"

הנה החשבון שלכם." אמר הארי בחיוך ונעמד לצידי.
שילמנו וקמנו מהכיסאות.
התקרבתי אל הארי, נישקתי לחייו והסתובבתי.
הוא משך אותי חזרה אליו, גבי צמוד לחזהו, סובב אותי באיטיות ממותניי, הצמיד חזי לחזהו.
ידיי על כתפיו הרחבות , ידיו השריריות בצידיי מותני.
הוא נישק לחי אחת באיטיות , שלח צמרמורות בעמוד שידרתי, קימרתי גבי ונצמדתי אליו יותר.
"ביי, בייב." לחש בקולו המחוספס ושיחרר אחיזתו, הסתובב והלך.
עמדתי קפואה, בשוק. כך גם מרדית ורוי.
צחקקתי ועברתי אותם לכיוון המכונית, כולי סמוקה.
הוא כזה.. ואו. קשה לי לתאר את מה שאני מרגישה. כל כך מהר אני מפתחת רגשות? אני כזאת עלובה.
נכנסתי למכונית וחיכיתי למר ורוי.
כשהם הגיעו הם היו שקטים, ראיתי על פניהם שהם טעונים בשאלות.
אני מפחדת לחשוב על השיחה עם רוי.. ואת האמת?
אחריי מה שקרה עם הארי לא ממזמן.. אני לא חושבת שרוי הוא היחיד שמשפיע עליי.
הגענו הביתה ועליתי לחדר עם השקיות שלי, השעה חמש והאירוע של מרשל מתחיל בשבע.
נכנסתי להתקלח וחשבתי כל הארי, על עיניו הירוקות-כחולות וחיוכו.. הגומות שלו עוד יהרגו אותי.
חשבתי על המגע שלו.. על ידיו ושפתיו עליי.
אותה צמרמורת נעימה עברה בעמוד השדרה שלי, אני מצפה לשיחתו.
יצאתי מהאמבטייה ומרחתי קרם, לבשתי את השמלה ונעלתי את נעליי העקב.
שרשרת , איפור ואני מוכנה.
ירדתי למטה ושתיתי מיץ תפוזים, מרדית ירדה עם שמלת ערב ארוכה עם פתח בצד הרגל, החמאנו אחת לשנייה ורוי ירד.
שיערו פרוע,לסתו מהודקת-כנראה עצבני, כרגיל. העניבה שלו לא קשורה והחולצה שלו לא מכופתרת.
לפחות הוא שם את המכנס נורמלי. צחקקתי מהמחשבה השנונה שלי ובכך גרמתי לו להביט בי בבילבול.
"תעזרי לי." אמר והביט בעיניי. עכשיו תורי להביט בו בבילבול.
הוא הרים את עניבתו מצווארו וניפנף אל מול עיניי.
אידיוט.
התקרבתי אליו וכיפתרתי חולצתו, אצבעותי ליטפו עורו החשוף בכל החלפת כפתור.
"את נראת טוב." לחש, כנראה כדי שמר לא תשמע.
הבטתי בעיניו, הרמתי גבה בזילזול וחזרתי לכפתורים.
הוא הידק לסתו בעצבים וחייכתי בליבי.
שמתי את העניבה סביב צווארו וסידרתי אותה באיטיות.
ראיתי את הגורגורת שלו עולה ויורדת. הוא בולע רוק? הרמתי ראשי מתעסוקתי והבנתי למה.
אנחנו צמודים, נורא.
זזתי באי נוחות ובמבוכה, סיימתי לענוב צווארו והוא שם את עליונית החליפה.
נסענו בשקט, הייתי נבוכה מכדי להביט בו.
כשהגענו מרשל פגש אותנו בכניסה, עיניו זהרו כשפגש בעיניה של מרדית, חיוכו גדל וידיו עטפו אותה.
חייכתי כשהבטתי באהבתם, קיטשי והכל אבל בכל זאת.. קשישים.
הבטתי ברוי וראיתי חיוך קטן עולה בשפתיו, אבל החיוך ירד מהר לקו הנוקשה והרגיל.
הנדתי ראשי ביאוש, מה יהיה איתו?
נכנסנו וכולם רקדו, המאפים על השולחנות גרמו לי לרייר.
מרשל משך את מרדית לרקוד, והם ציחקקו כמו מתבגרים בעלי הורמונים.
צחקתי בקול מהמחשבה הזאת וגרמתי לרוי להביט בי בבילבול, שוב.
בסוף הוא יחשוב שאני חולת נפש שצוחקת עם עצמה. זה דיי נכון בעצם.
הוא חייך והתקרב אליי.
"שנרקוד?" שאל והושיט ידו, מרדית מסתכלת. לסרב?
"בטח." עניתי בחיוך צבוע והוא גיחך.
הוא ליווה אותי בידו לאיזור הרוקדים, כשהגענו , הוא הניח ידיו בצדי אגני והצמיד אותי אליו.
הרגשתי את זקפתו מתחככת דרך בגדינו.
"תירגע ושמור מרחק." קבעתי והתרחקתי מעט, רציתי לסטור לו, אבל לא עשיתי זאת, כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת.
הוא צחק והניד ראשו בשיעשוע, כרגיל, מתייחס לכל דבר בחוסר רצינות.
למה התאהבתי בו בכלל? התאהבתי בו? לא, אני לא.
אני לא יכולה להתאהב בו, הוא פוגע בי תמיד. הוא הורג אותי מבפנים.. אני מרגישה כמו גוויה מהלכת בכל פעם שמביט בי.
ברור שיש את התשוקה במבטים, אבל אחרי הדבר ה'טוב' מגיע הגרוע. למה התמודדתי עם זה? למה אני עדיין מתמודדת? לא יהיה יותר קל לאמץ אותו בתור ידיד? לא יהיה פחות כואב ככה? זה בהחלט לא שווה את הבכי בלילות , את המחשבות המייסרות והכאב שלא נפסק בליבי, או מה שנשאר ממנו.
"שוקעת במחשבות עליי?" שאל עם חיוך מתגרה.
הו, אתה לא יודע עד כמה.
גיכחתי והתנתקתי מהריקוד.
"אני הולכת לנשום."
"פה את לא יכולה?" שאל בחיוך זחוח. הסתובבתי והלכתי.
לא, אני לא יכולה לנשום ליידך, אתה לוקח לי את האוויר, אני לא מצליחה לחשוב כמו שצריך ליידך, כואב לי הראש והלב.
אני מרגישה כמו שק איגרוף, אתה ממשיך לחבוט בי.
אני משתוקקת להתפרק בפניו, להראות לו כמה פגע בי.
אפילו שהוא כבר יודע, אפילו שזה לא ישנה כלום, רק שיקשיב.
ברור שגם זה לא יקרה, איך אומרים? נכנס לאוזן אחת , יוצא מהשנייה.
עמדתי בכניסה לאולם , קרובה לקיר, עיניי צפו בעננים השחורים שהתחילו להעלם ובשמיים הכחולים אשר מתכההים עם הלילה.

הרוח העיפה שיערי בעדינות ושלחה צמרמורת קלה לגופי. החורף קרב..
נ

יגבתי את הדמעה הסוררת שברחה מעיני עקב מחשבותיי ושאפתי אוויר עד שראותיי צרבו.

"את בסדר?"