אחי החורג - Step Brother

35

לילטוב ^.^

לא, הוא שונה מרוי.
א

ני אומנם לא מכירה אותו מספיק, אבל הוא לא חרא.
אחרי כמה דק' של מחשבות אנה משכה אותי מהכורסא בכדיי שנרקוד.
רקדנו זמן מסויים עד שהמשטרה הגיעה והתלוננה על הרעש.
כולם התפצלו, חיפשתי את הארי בעיניי, אחרי בערך כשתי דק' מצאתי אותו.
"בואי, המסיבה נגמרה." אמר והחזיק ידי, שוב אותה צמרמורת. אני מתאהבת?
אני מרגישה ששאלתי את השאלה הזאת יותר מדי.
"על מה את חושבת?" שאל והביט בי, מבולבל, כניראה בהיתי בנק' מסויימת.
"עלייך." עניתי והוא חייך, כשראה שלא חייכתי הרצין.

"עשיתי משהו לא בסדר?" שאל ונעמד מולי, החזיק כתפיי ועצר אותי מללכת.
"

לא, זה פשוט ש.. אממ.." מלמלתי, מחפשת את המילים הנכונות להגיד.
"אל תתחילי לגמגם, תגידי את האמת, אני אקשיב ואקבל אותה." אמר.
"למה הסכמת? שנהיה ללא מחוייבות?" שאלתי בהיסוס והוא גיחך.
"זה מה שרצית, לא?" שאל והשפלתי ראשי.
זה מה שאני רוצה?

"תראי, לא אכפת לי אם זה עם או בלי מחוייבות, העיקר שזה איתך." אמר וחיוך עלה על שפתיי, הוא דיי מושלם.
"

עם מחוייבות." אמרתי בקלילות.
"את מתכוונת שנהיה בני זוג? בקטע רשמי?" שאל עם חיוך.
צחקתי והנהנתי

הוא עטף אותי בזרועותיו ונישק מצחי.
"

את חשובה לי, את יודעת?" לחש.
"גם אתה לי." אמרתי בלחישה.
עמדנו עוד כמה זמן, פשוט מחובקים.
"אז, רוצה למסיבה? העבירו אותה לבית אחר." שאל והנדתי ראשי.
"לא, אני רק רוצה להיות איתך." אמרתי והוא חייך.
"בואי לבית שלי, אכיר לך את אימי." אמר והתחיל ללכת לכיוון מכוניתו.
את אימו? זה לא מוקדם מדי?

"אממ.. אוקיי.." גמגמתי והוא נעצר.
"

אם את לא רוצה, זה בסדר. את לא חייבת לפגוש אותה עכשיו, סתם רציתי להתרברב באישה שלי." הסביר, חייכתי ונישקתי אותו.
"נלך לפגוש אותה." אחרי שאמר את מה שאמר, אין מצב שלא אבוא איתו.
'האישה שלי' , כמה יפה זה נשמע.
אז האם אני מתאהבת בו? כן; אני כן.
סוף סוף, אחרי מלא זמן שחפרתי במוחי עם השאלה הזאת, יש לי תשובה אלייה.
בזמן שנהג היה מרוכז בכביש, אך בכל רמזור אפשרי פשוט הביט בי.

למה?
אני אשאל אותו אחרכך.
כשהגענו הוא כמעט קפץ מהמכונית רק בכדיי לפתוח לי את הדלת.

צחקקתי ויצאתי מהמכונית, הוא אחז בידי והוביל אותי אל דלת הכניסה.
א

חרי כמה צילצולים פתחה אישה, שיערה שחור, עינייה חמות ויש לה חיוך יפייפה.
הארי נישק אותה במצחה ונכנס, משך אותי אחריו ונעצר בסלון.
הבית שלו ענקי, אני מרגישה בתוך מוזיאון.
"אמא, זאת סמנתה, חברה שלי." אמר לאימו שבדיוק נעמדה אל מולנו. בהתחלה נראתה מבולבלת ואז שינתה מבטה אל חיוך חביב.
"נעים להכיר, קוראים לי אן." הציגה את עצמה, הנהנתי בהבנה וחייכתי בנימוס.
"הארי, לך תסדר את החדר שלך, אני אגיש לסמנתה שתייה." אמרה אן, הארי שלח לאימו מבט והלך.
"שבי." ציוותה והתיישבה בכורסא, התיישבתי מולה בבילבול.
"עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי בגימגום. אמא שלו מלחיצה אותי. אמהות בכלל מלחיצות אותי.