Love Hurts

פרק 1 - רצח בדם קר

"לא!" צעקותיה של אדל נשמעו ללא הרף, הבכי, הפחד והכאב שיתקו את אדל כשהרובה היה מכוון אל פנייה.
"בבקשה, לא.." אדל התחננה, היא הביטה אל תוך עיניו של דילן, שכיוון אליה את האקדח באכזריות.
"די.." ירייה נשמעה, ופגעה במצחה של אדל. אדל צנחה ישירות על הרצפה הקרה, שממצחה נוזל דם קר. דם של רוצח.
צילצול הפלאפון של דילן נשמע, דילן נאנח בעצבים והוציא את הפלאפון מתוך כיסו האחורי. "הלו?" הוא שאל כאילו לא ידע מי מתקשר אליו, למרות שידע, זה הבוס שלו. ששלח אותו להרוג את אדל.
"הרגת אותה?" קולו הצרוד של כריסטופר, הבוס של דילן נשמע. דילן הסתכל על אדל, ששכבה על המדרכה , עייניה התכולות היו פקוחות, הריסים הארוכים שלה קפאו, הפה המלא שלה יירר דם, היא מתה.
"כן" דילן ענה ללא היסוס, ומיד צליל הניתוק הצורם נשמע באוזנו. כמו תמיד.
הוא החזיר את הפלאפון בחזרה אל תוך כיסו והתחיל בפעולה שהוא עושה לאחר כל מבצע חיסול כזה, הסתרת הגופה.
הוא שונא את העבודה שלו, הוא תמיד שנא את העבודה שלו, אבל העובדה שזאת העבודה היחידה שיכולה להכניס לו קצת כסף סותרת את העובדה שהוא שונא את העבודה שלו.
לאחר שדילן לסיים לכסות בחול את גופתה של אדל הוא העלים את כל הפרטים המזהים שיכולים להיות, אם ימצאו אותו אשם, אף אחד לא יגן עליו.
רכב גדול ושחור הגיע לסמטה שבה דילן ביצע את הרצח, דילן סרק את הסביבה, ומיד עלה אל הרכב.
"הלך חלק?" נהג הרכב שאל את דילן, "הלך חלק" דילן השיב והם החלו בנסיעה.
שאר הנסיעה עברה בשקט, אין להם כל כך הרבה נושאי שיחה... הם בסך הכל שתי אנשים שעובדים אצל מישהו ולא רואים שהוא מוביל אותם לאבדון.
"אוקיי... אז הגענו" דילן אמר לנהג הרכב, הנהג סובב אליו את ראשו וחייך, חיוך אמיתי.
דילן החזיר חיוך "ביי ג'ייקוב" דילן אמר וטפח על שכמו של ג'ייקוב, הנהג. ומיד יצא מהמכונית אל עבר ביתו.
הוא נכנס בשקט אל ביתו, כלומר אל בית הוריו, הוא רק אורח שם וזה עניין של זמן עד שהוריו יגרשו אותו מהבית.
"לילה טוב נסיכה שלי" הוא נשק לראשה של אחותו הקטנה, ליה.
ליה היא בת 16, היא קטנה מדילן בשלוש שנים, וכנראה בגלל זה דילן מרגיש אליה אחריות מסוימת. היא לפעמים טוענת שזה חונק אותה, ושהוא מגזים. אבל דילן טוען שזה הכל מאהבה ושהיא הדבר הכי חשוב לו בחיים.
הוא יצא בשקט מחדרה של ליה ופנה ישירות אל חדרו, חדרו שהיה מוזנח מהרגיל. בגדיו היו מפוזרים לאורך כל החדר, שאריות של אוכל היו זרוקים מתחת למיטה, אבל זה מתאים לדילן. "אין לי מספיק זמן" זה התירוץ שלו, התירוץ שהוא כל פעם משתמש בו כדי לדחות את הדברים שהוא צריך לעשות.
"דילן, זה אתה?" דילן שמע קול, הוא הרים את ראשו מהפלאפון ולפניו עמדה אימו, בחיוך דואג ואוהב.
"אני לא ראיתי שהגעת... הכל בסדר?" היא שאלה בדאגה וליטפה את פניו של דילן, דילן הזיז את ראשו בחוסר סבלנות "דיי אמא, הכל בסדר" הוא קרא.
"סליחה... אנ..אני הולך לישון, לילה טוב" דילן התרומם ממיטתו, נשק לראשה של אימו וחייך אליה חיוך מזויף.
"אל תשכח לקום מחר, יש בית ספר" היא חייכה בחזרה ויצאה מהחדר, דילן נאנח קלות, נכנס אל תוך מיטתו, הביט מבט אחרון בתמונה של מייגן שניצבה מולו ועצם את עיניו.