אדם ללא תקווה הוא אדם ללא חיים, התקווה היא החלומות שלנו, השאיפות שלנו, הרצונות שלנו והתקוות שתלינו בחיים שלנו.
כשאנחנו ללא תקווה, כשאנחנו קמים כל בוקר בלי רצון לקום, כשאנחנו מנסים לרצות את כולם אך לא מצליחים לרצות את עצמנו, מה אנחנו שווים?
אדם שאיבד את החלומות שלו, את הרצונות שלו, את השאיפות שלו.
הוא לא חי.
הוא מת.
-נ.מ דילן-
בכיתי, בכיתי במשך כמה שעות מבלי לזוז. אני מתאר לעצמי שאדל הלכה ישר אחרי שברחתי לה, הרי למה שיהיה לה אכפת ממני? אני הרגתי אותה.
יותר נכון, ניסיתי להרוג אותה.
הפלאפון שלי צילצל, ועל צג המסך התנוסס שמו של ליאו, לא טרחתי לענות. אני לא מעוניין לעשות עוד מהמשימות שלו.
מיד לאחר מכן קיבלתי הודעה.
מאת: ליאו
אל: דילן אובריאן
תוכן ההודעה:
תתייצב אצלי במשרד עוד שעתיים, אני יודע על הסיפור עם אדל. חבל שלא סיפרת לי.
נשימותיי נעשו כבדות לאט לאט, זה מה שחסר לי עכשיו.
ליאו יודע שאדל חיה.
הרצון העז שלי להרוג את עצמי באותו רגע גבר משנייה לשנייה, אך העצלות של לקום מהריצפה שיתקה אותי ולא נתנה לי לזוז.
לבסוף קמתי, ניגבתי את דמעותיי ופתחתי את הדלת. כמו שחשבתי, אדל לא הייתה שם, לא הייתה בסלון ולא הייתה בבית.
היא הלכה.
גם לא ציפיתי שהיא תחכה לי כל הזמן הזה, אבל משהו בי קיווה שהיא נשארה שם, לבדוק מה שלומי, לחייך אליי ולנסות להרגיע אותי, או אפילו סתם להסתכל עליי ולשתוק.
צביטה קטנה בלב הזכירה לי שזה לא יקרה, התעשתתי על עצמי ויצאתי מהבית.
לא התכוונתי לנסוע אל ליאו, אני לא מתכוון לענות לו או בכלל להתקרב אליו בזמן הקרוב.
אני יודע שהוא ישלח אנשים כדי לחפש אותי, אבל אני כבר לא אהיה פה שהם יבואו אליי.
הוא חושב שאני עדיין מפחד ממנו, הוא בטח אומר לעצמו שאני אתייצב במשרד שלו עוד שעתיים, אפילו אקדים, ואגיד אמן לכל מה שהוא יגיד לי.
אבל פה הוא טועה.
ולמה אני בכלל בורח? למה אני מסתכן ולא מציית לכל מה שלליאו אומר לי? כי אני יודע מה הוא מתכנן לעשות לי.
הוא רוצה להרוג אותי.
אז אני אעשה את העבודה בישבילו.
הגעתי ליער, לא קרוב לעיר שלנו. הלכתי מבין השיחים וחיפשתי היכן אוכל לבלות את הלילה. מצאתי בקתה קטנה, בלי יותר מדי דברים, ונכנסתי לתוכה.
הכל היה מבולגן, מאובק ולא ממש נקי. אבל לא אכפת לי, לא אכפת לי כבר מכלום.
הורדתי את התיק שלי מגבי, ונשכבתי על הערסל הקטן שהיה תלוי בין שתי קירות.
הייתה מולי מראה קטנה, טיפה מלוכלכת אך עדיין יכלו לראות בה.
בחנתי את עצמי, כל כך השתנתי.
אני כבר לא אותו דילן של פעם, אני נראה יותר אפל, יותר מאיים ואפילו טיפה מפחיד.
בחנתי את עצמי שוב, ולפתע שוב ראיתי אותו.
את אותו האיש שאני תמיד רואה.
------------
סורי על הפרק הקצר, אין לי כל כך כוח להשקיע ולכתוב פרק ארוך.
מקווה שתאהבו בכל זאת.
YOU ARE READING
Love Hurts
Fanficכל מה שנעשה במהלך חיינו, לא יישכח לעולם. אנשים לא שוכחים, אנשים מרבים לזכור כל דבר שאנשים אחרים עושים. בשביל למצוא על מה לריב איתם לפעם הבאה. אך למעשה? יש אנשים מועטים שנוצרו מזן טוב, מזן של אנשים שלא שופטים. דילן הוא אחד כזה. ילד בן 17 שמתוסבך, ומנ...
