Love Hurts

פרק 4 - חיוך קריפי

זה לא יכול להיות. זה לא קורה לי.
"דילן, הכל בסדר?" ליה התקדמה לעברי, כשמבט דואג מתנוסס על פנייה.
מיהרתי לסלק מראשי את המחשבות המטרידות והשבתי בחיוך: "הכל בסדר, אני צריך ללכת. תהנו."
יצאתי מחדרה של ליה נסער, לקחתי את מפתחות המכונית שלי שהונחו על הספה בסלון ויצאתי מהבית בטריקת דלת.

אני לא מאמין.
זה לא יכול להיות.
אני הרגתי אותה בעצמי, ודאגתי להסתיר את הגופה.
והיא הרגע, עמדה מולי. עם העיניים הירוקות והמהפנטות שלה.
השיער השחור והגולש שלה, השפתיים הבשרניות שרק משתוקקות לנשיקה.
וחייכה אליי.

הבן אדם שרצחתי לפני 24 שעות חייך אליי.

הגעתי אל מקום שבו ביצעתי את הרצח, לקחתי את את החפירה שהונח על הקיר והחלתי לחפור את הבור שבו קברתי את אדל.
אני יודע שזה לא הגיוני, אולי זאת אחותה התאומה? אולי זאת סתם מישהי שדומה לה בקטע מפחיד? זה לא הגיוני שהיא חיה.

"אני לא מאמין!" צעקתי בייאוש, כשאני מביט בבור הריק.
"היא לא פה!" המשכתי לצעוק והטחתי את את החפירה על האדמה בחוזקה.

זה לא הגיוני, זה פשוט לא הגיוני.

מה אני עושה עכשיו? איך אני ממשיך?
להגיד לליאו? לא להגיד לליאו?
מליון שאלות התרוצצו במוחי בבת אחת.
מיהרתי להוציא מתוך כיסי האחורי את חפיסת הסיגריות שלי ולקחתי סיגריה אחת.

החזרתי את החפיסה אל תוך כיסי והדלקתי את הסיגריה, כשאני שואף את העשן ומרגיש איך לאט לאט אני נרגע.

אולי הסיגריות הן לא כמו הסמים, הן לא משכיחות אותך מכל הצרות שלך.
אך הן בהחלט מרגיעות.

לאחר שסיימתי לעשן את הסיגרייה כולה זרקתי אותה על הריצפה ומעכתי אותה עם רגלי.
הבטתי מבט אחרון וקצר בבור הריק, ומיהרתי ללכת משם.

~~~~~~~~
"איפה היית?" קולה הצורם של ליה התנפל עליי כשנכנסתי לתוך הבית.
הבית כולו היה חשוך, וליה עמדה שם. עם פנס.
בהבעת פנים זועמת.
"למה לעזאזאל הכל חשוך פה? ולמה את לא ישנה?" ליה הסתכלה עליי בגילגול עיניים ושילבה את ידייה.

"שאלתי איפה היית, אתה מתכוון לענות על השאלה?" הרעפתי מבט קצר בשעון היד שלי, השעה 02:30.
"תמצאי לך חיים" סיננתי לעברה ועליתי אל חדרי.
"לפחות אל תעשה בושות, חברה שלי נשארה לישון פה!" ליה צעקה מלמטה.

נעצרתי בכניסה לחדרי, כשנשימותיי מתחילות להישמע יותר ויותר כבדות.
היא פה. אדל פה.

******
יצא לי פרק דיי קצר, אני יודעת.
מבטיחה שהפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך.

אל תשכחו לדרג ולהגיב, אוהבת המון♡♡