Kid In Love ❄ Hebrew

שלוש-הטיסה חלק ב'

נקודת מבט קים.
"אני לא מאמינה לך שנפלת.." היא אמרה בחיוך וליבי עצר. "אפילו אני לא מסוגלת לזה," היא הוסיפה מה שגרם לי לצחוק, וברגע אחד כל זכר לצחוק נעלם מפניה, "ממה זה באמת?" היא שאלה שוב.
"את רואה אותו שם?" שאלתי אותה מצביעה לכיוון ניק, היא הנהנה, "זה אח שלי, וכשהיינו קטנים היינו רבים מכות, אני כל הזמן משקרת לגבי זה כדי לא להעלות לו את האגו," שיקרתי שוב, אבל הפעם זה נשמע יותר אמין.
היא צחקקה ואמרה "נו ככה זה בנים," מה שגרם לי לצחוק.

"אני יחזור אחר כך, מבטיחה," היא אמרה בהתלהבות כשהאוכל הגיע, חייכתי ונופפתי לה לשלום. הלכתי למושב שלי ליד ניק ואספתי את מגש האוכל שלי.
חזרתי למקומי מאחורה כשאני רואה עיניים עוקבות אחריי. התיישבתי ושמתי את האוכל על המגש שהיה בכיסא לפני, "היי," הסתכלתי לידי כשנער התיישב לידי עם מגש האוכל שלו. ואו הוא היה חתיך! (תמונה למעלה) "היי אני קי-" "אני יודע," הוא קטע אותי, גורם להתקף לב קטן בליבי, "אל תדאגי, אני לא סטוקר או משהו, שמעתי את השיחה שלך ושל
אליסון," הוא אמר וצחוק נפלט מפיו, נאנחתי בהקלה וצחקתי במבוכה. "אני כריסטיאן," הוא הציג את עצמו וחייך, "כריסטיאן?! איזה מין שם זה?!" שאלתי בעודי צוחקת כמו מטורפת. "כן.." הוא נאנח וחיוך עדין על פניו "רגע מאיפה אתה מכיר אותה?" שאלתי אותו והוא צחק כשאני בוהה בו בחוסר הבנה. "אליסון היא אחותי," הוא הסביר, מעביר יד בשיעור השחור והמושלם. "מה?! אין מצב! אתם בכלל לא דומים!" צחקתי במבוכה והוא השפיל מבט. הסתכלתי עליו רומזת לו שיסביר לי מה קרה. "כן... אני מאומץ," הוא אמר בשקט ואחרי זה צחק. "לא נכון!" אמרתי וכיסיתי את פי כשהבנתי שצעקתי את זה יותר מדי חזק. הוא הנהן אליי לא מבין למה אני כל כך מתרגשת מזה. "גם אני," אמרתי וצחקתי, הוא צחק איתי והסתכת על היד שלי. "אז... הצלקות מאבא שלך או משהו נכון?" הוא שאל, לחש ופניו רציניות. "בוא נגיד שאמא שלי לא ממש 'אהבה' אותי," אמרתי והסטתי את שערי מפני. "אני מצטער..." הוא אמר במבוכה, "אין לך על מה," עניתי לו בחיוך עדין והוא הסתכל על הזרוע שלו. הוא הרים את שרוולו וידאו הייתה מכוסה בצלקות, חלקן עדינות וחלקן פחות, חלקן ישנות וחלקן נראו כאילו נגרמו לו לפני שעות ספורות. "אני מצטער על זה שיש עוד מאות ילדים שחווים אותו דבר כמונו," הוא אמר בעצב, ואז הוסיף. "לפחות לנו יש אחד את השנייה נכון?" מה שגרם לי להתקף לב נוסף. הנהנתי, אבל מבפנים לא הבנתי כלום, 'לנו יש אחת את השניה'?! כרגע הכרנו! נכון?

"אני לא יכולה לשבת יותר!!" התלוננתי ונאנחתי, מנסה למצוא תנוחה שתספק אותי ל בינתיים, אך ללא הצלחה. "את יודעת מה, יש לי רעיון!" הוא אמר ויצא מהמושב שלו, עומד במעבר, "את באה?" הוא שאל והרים גבה, גורם לסקרנות לבעור בתוכי. הנהנתי וקמתי מהכיסא שלי כשהוא התכופף מלפני, עליתי לו על הכתפיים כשהוא התחיל לרוץ בין המעברים עד שכמעט נתקענו באחת הדיילות.
"סליחה!" כריסטיאן נבהל והוריד אותי ככה שעכשיו הוא החזיק אותי בידיו כאילו הייתי כלתו. ואילו אני קוברת את פני בחזהו, צוחקת בהיסטריה כהרגלי. חזרנו למקומנו מאחורה והתיישבנו על הכיסאות באי נוחות כאשר הרגליים שלי מעל שלו. "אוף דווקא היה לי כיף עד שהדיילת הרסה לנו," הוא נאנח ושילב את ידיו על חזהו בילדותיות. "טוב אז כנראה שאנחנו חייבים לאכול מכיוון שאין לנו שום דבר אחר לעשות," הוא נאנח שוב מה גרם לשנינו לצחוק כי בכלל לא נגענו באוכל שלנו. וגם לא רציתי לאכול, לא הייתי רעבה ובוא נגיד שהאוכל לא היה מגרה במיוחד. "כל הנוסעים נא לחגור חגורות אנחנו מתכוננים לנחיתה," קול הדיילות נשמע בכל רחבי המטוס, "טוב אז... אני מקווה לראות אותך שוב קים," כריסטיאן אמר בחיוך ונפרדנו בחיבוק כאשר אני חוזרת למקומי ליד ניק והוא למקומו ליד אליסון שנופפה לי לשלום.
התיישבתי ליד ניק ועצמתי עיניים משעינה את ראשי עליו, מקווה להירדם ולו לחמש דקות.