My mysterious love

פרק 2

ירדתי במדרגות ודפיקה נשמעה בדלת, אמא שלי פתחה את הדלת וראיתי אישה ואיש נחמדים שנראים בני 40 ואת לא אשר מאשר זאק.
איזה יופי.

למרות כל העצבים שלי כלפי הילד הייתי חייבת לנסות להראות נחמדה אז הלכתי לעברם "שלום אני ליילה" אמרתי לאישה הנחמדה בעלת השער הבלונדיני החלק עם העיניים החומות "נעים מאוד ליילה אני אנה" היא אמרה וחייכה, היא נראתה נחמדה לעומת הבן שלה, התקדמתי לעבר אביו שקראו לו בריייאן ואז היה "תורי" להכיר את זאק "טוב אותך אני כבר מכירה" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, הוא לא ענה ורק גלגל עניים ושההורים שלו הסתכלו עליו הוא חייך אלי חיוך, מזויף כמובן.

כולנו התיישבנו בסלון בזמן שאמא שלי הכינה וסידרה את השולחן לארוחה שהיא הכינה.
"כן אנחנו חדשים באנו מנתניה" אנה אמרה לתומר ואבי שידברו איתה.
"ברוך הבא לקריית שמונה" תומר אמר וחייך, כן זה החור שאני גרה בו, שכל דקה זורקים עלינו טילים ושומעים קולות מחשידים מהגבול לפחות יש פה אקשן.
"בת כמה את ליילה?" אנה שאלה אותי, "עוד כמה חודשים בת 17" אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומזויף, העצבים והפגיעה ממה שקרה לפני כמה שעות עם רועי עדיין בערו בי.
"גם זאק עוד מעט, אתם באותה שכבה כנראה" היא אמרה "כן כבר הספקנו להכיר" זאק אמר בקירירות " "ליילה בדיוק נפרדה היום מחבר שלה אולי זאת הזדמנות חדשה" תומר אמר בשעשוע, "חתיכת מניאק.." מלמלתי אליו, הוא מנייאק אמיתי, במקום לתמוך בי ולדבר איתי על מה שקרה כי הוא אחי הגדול הוא מלגלג וצוחק עליי "מספיק תומר" אבא שלי אמר וזאק ברייאן ואנה שתקו והסתכלו עלינו, זאק היה דומה מאוד לברייאן.

"האוכל מוכן!" אמא שלי קראה וכולם התיישבו בשולחן.
התיישבתי ליד זאק משום שכולם כבר תפסו את שאר המקומות והתחלנו לאכול, כולם דיברו חוץ ממני וכמובן זאק שבכלל לא הוציא הגה ורק תקע בי מבטים שאי אפשר לפענח כי באלו, טוב אם הוא רוצה אני גם יחזיר לו אני לא אחת כזאת שנשארת חייבת.
הגענו למצב ששתינו תוקעים אחד בשני מבטים מוזרים ורצחניים ומקווצים את גבותינו. "אולי מספיק עם המבטים המוזרים האלה" תומר אמר ואז כל המבטים הופנו אלינו ומיד חזרנו לפרצוף נורמאלי, "ליילה אולי תכירי לזאק את האזור, זה יהיה נחמד" אימי אמרה וחייכה חיוך קטן וראיתי שאנה גם מחייכת "כן ליילה למה שלא תלכי" תומר אמר בשעשוע "באמת?" אמרתי בעצבים "כן באמת!" תומר אמר וצחק.
אני וזאק יצאנו מהבית, והתחלנו ללכת, מאז שהוא הגיע חוץ ממשפט וחצי שדיברנו בהתחלה הוא לא הוציא מילה, וטוב שכך כי הוא מביא לי עצבים וגם ככה אני עצבנית.
"לאיפה אנחנו הולכים?" הוא שאל ופצה את פיו "לאן שהרגליים לוקחות אותנו" אמרתי בקירורת, "פה זה הברכה העירונית, ובצד ממול זה המכולת של יוסי אם אתה רוצה לקנות  יש שם כל מה שאתה צריך" אמרתי שוב בקירירות הרגילה שהקנתי לי היום, הוא הנהן.
המשכנו ללכת שתי ודמויות מוכרות שהתקדמו לעברנו "היי ילדה" ראיתי את לירון אומרת  בקול מאיים ומתקדמת ביחד עם דניאל "מה?" שאלתי אותה, היא הסתכלה לעבר זאק "רק זרקת את רועי וכבר את תופסת מישהו אחר יחתיכת כלבה?" היא אמרה עצבנית, אך לי לא היה כוח אליה ולדפיקות שבה, ידעתי שהיא לא חברה וגילגלתי עיניים "אל תגלגלי לי עיניים חמודה, את לא יודעת איך הוא נפגע ואמה כולה לחוצה  ודואגת ואת לא עונה לאף אחד ומסתובבת עם השמוק שהגנת עליו בקפיטריה" היא אמרה עצבנית "כולכם יודעים שרועי לא יצא בסדר ורק שתדעי רועי בא אליי וביקש להיפרד ממני ואם את מעוניינת לדעת למה אז לכי תשאלי את אמה שרק משחקת אותה דואגת לי ודואגת רק לאגו שלה" אמרתי בעצבים "וחוץ מזה זאק הוא שכן חדש וביקשו ממני להכיר לו את השכונה".
היא ודניאל שתקו לשנייה "תורידי את העצבים שלך ומהר מה קרה את יוצאת פה על כולם גם על החבר שלך, סליחה אקס וגם על החברה הכי טובה שלך שרק דואגת לך", "פחח חברה הכי טובה, אמרתי לך אם את כל כך סקרנית לשמוע את האמת לכי אליה ותשאלי אותה למה אמרתי ככה היא תספר לך גם את הסיבה שרועי נפרד ממני" אמרתי ומשכתי את זאק ודחפתי אותם והמשכנו ללכת.
זאק הסתכל עליי במבט המום "רועי הזה היה חבר שלך?" הוא שאל בקול חלש, כנראה פחד ממני, אני מפחידה שפוגעים בי ומעצבנים אותי. הנדתי את ראשי לחיוב
"רק שתדע, שמה שהוא עשה לך היום היה באמת לא בסדר, ואני מצטערת בשמו של הזבל" אמרתי בכנות "זה בסדר, תודה." הוא אמר ושתיקה שררה בינינו "למה נפרדתם?" הוא שאל בזמן ששתינו התיישבנו על הספסל שהיה, הסתכלתי לעבר הכוכבים "זה לא עניינך" אמרתי בקרירות, "אבל זה כן עיייני שמעתי שאחרי שהלכתי מהקפיטריה התחלתם לריב" הוא אמר "התחלנו לריב אבל תאמין לי לא נפרדנו בגלל זה" אמרתי והשפלתי את ראשי.
"אז ממה נפרדם?" "אתה לא תפסיק להציק נכון?" שאלתי "אני אוהב לדעת הכל" הוא אמר בכנות "טוב אז הוא בגד בי עם החברה הכי טובה שלי, וחוץ מזה כבר תקופה שלא הרגשתי אליו משהו כמו פעם, הוא השתנה"
"מה ל-עזלזל, אם זה היה קורה לי, הייתי מפוצץ במכות את מי שהחברה שלי בגדה איתו, ואותה הייתי זורק לעזלזל" הוא אמר בעצבים "עשיתי כמעט אותו דבר חוץ מהקטע שאני לא יכולה להרביץ לבנות" "מי אמר שאת לא יכולה?" "אני, אני לא פותרת דברים באלימות" אמרתי "אויי, עוד פעם משחקת את עצמך נסיכה מושלמת שלא עושה שום דבר רע לאנשים" הוא אמר "אולי תפסיק כבר?!" "להפסיק עם מה?" "להפסיק לעצבן אותי!" אמרתי עצבנית "אני רק אומר את האמת" "מה שתגיד!" אמרתי והינא  הוא העלה לי את העצבים.
"אני סיפרתי לך דברים שלא הייתי צרכה לספר עכשיו תספר אתה משהו" "זה שאני אוהב לדעת הכל לא אומר שאני אוהב לספר הכל" הוא אמר בקרירות והעלה לי את העצבים, למה סיפרתי לו את זה בכלל  מי הוא.
"בואי נחזור" הוא אמר והנהנתי בקרירות.
ההליכה לבית הייתה שקטה ולא דיברנו וחזרנו לבית שלי, ההורים שלי ותומר וההורים שלו עדיין ישבו בסלון ודיברו וצחקו.
"נו איך היה?" תומר שאל "מקום בסדר" זאק אמר "את באמת הראת לו את כל העיר עכשיו?" תומר שאל אותי ואני גלגלתי עיניים והתיישבתי בספה ליד אמא שלי.
"למה את עצובה מתוקה?" אמא שלי אמרה וליטפה את פניי, מה היא משחקת אותה היא יודעת שרועי בגד בי עם אמה  ונפרד ממני אז מה היא משחקת אותה "את יודעת למה,  אל תשחקי אותה" אמרתי "אני מצטערת, אל תהיי פגועה יהיו לך עוד הרבה פרידות בחיים מתגברים על זה" היא אמרה וניסתה לנחם, אם היא הייתה מבינה שאני לא פגועה מהפרידה אלא מזה שבגדו בי והסתירו ממני דברים מאוחרי הגב שלי זה היה אחרת.
"הוא בגד בי עם אמה בגלל זה אני פגועה לא בגלל שנפרדנו, גם ככה לא אהבתי אותו" אמרתי בכנות, בפעם הראשונה אני חושבת שאני ואמא שלי מדברות.
"אני מבינה, עכשיו ראית מי הם החברים האמיתיים שלך" היא אמרה וחזרה לשיחה עם כולם, והינא נגמר הדיבור שלי עם האישה שאמורה לתמוך בי ולנסות לעודד אותי.

זאק וההורים הלכו, ועליתי לחדרי.
הסתכלתי לעבר הנוף של הבניין ממול לעבר החלון שמולי שתמיד היה חשוך ופתאום אור נדלק בו וראיתי את זאק שנכנס לחדר, איזה יופי גם שכן שלי וגם חלון מולי, הוא עדיין לא שם לב אליי והוריד את חולצתו וחשף גוף שרירי, לא כמו של רועי אלה ממש שרירי, טוב זה היה מחזה יפה, אבל עדיין הבן אדם הזה מעצבן.
הוא הסתכל לעבר החלון ואז קלט אותי והסתכל עליי במבט רצחני שוב ופתח את החלון, מה ההפרעות שלך "מה הקטע שלך?"  הוא צעק, "מה הקטע שלך?" אמרתי עצבנית
"עכשיו אני צריך לסבול את זה שתהיי חלון מולי שאם את רוצה את יכולה להתגנב לי לחדר בקלות באמצע הלילה?" הוא שאל, איזה מחשבות יש לו "מי תרצה להכנס אלייך לחדר באמצע הלילה, תמשיך לחלום" אמרתי "ראיתי איך הסתכלת עליי, אז אני חושש שהחלום יתגשם" הוא אמר עצבני וסגר את החלון והסתובב, חוצפן מה נראה לו.
"זה שיש לך גוף יפה לא אומר את זה!" צעקתי והוא צחקק גלגל עיניים וסגר את התריס.

הבוקר עלה וכרגיל כמו כל בוקר של שגרה, אמא שלי העירה אותי התארגנתי מהר ויצאנו מהבית, בדיוק שהלכנו לכיוון האוטו זאק יצא מביתו "היי זאק צריך טרמפ?" אמא שלי שאלה אותו "אני אשמח" הוא אמר וחייך כהוקרה. "ליילה תהיי נחמדה, הוא תלמיד חדש" אמא שלי לחשה לי וגלגלתי עיניים.

הגענו לבית הספר וירדנו וכל אחד הלך לדרכו, לדרכו הבודדה.
ברגע שנכנסתי לבית הספר כל המבטים של התלמידים ננעצו בי, חלק מהבנות גלגלו עיניים וחלק התלחששו והרגשתי שהכל היה עליי.
מרחוק ראיתי את אמה מדברת עם רועי ואז שהם קלטו אותי הם התקרבו אליי בצעדים מהירים, הסתובבתי והתחלתי ללכת מהר כי איו לי כוח לראות את הפרצופים שלהם "ליילה חכיי!" אמה אמרה ומשכה את זרועי
"מה את רוצה?" אמרתי בקרירות ובעצבים "אני מצטערת!, לא הייתי צרכה לעשות את זה מאחורי הגב שלך!" היא אמרה ונראתה מתחננת "לא רק שלא היית צרכה לעשות את זה מאחורי הגב שלי, לא היית צרכה לעשות את זה בכלל! חשבתי שאת חברה! אבל מסתבר שטעיתי!" אמרתי והלכתי משם.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי מוכנה לשיעור ביולוגיה זאק נכנס לכיתה אחריי והתיישב מאחורי, "והינא השרמוטה והחבר החדש שלה!" לירון נכנסה לכיתה והצביעה עליי ועל זאק "תפסיקי!, אני לא שרמוטה והוא לא חבר שלי!" צעקתי ונעמדתי. "כן רק אתמול ראיתי אותכם מסתובבים ביחד" היא צרחה ופתחה את הטלפון והראתה לכולם  תמונה שצילמה בסתר שישבנו ביחד בספסל ושבטעות כנראה היד של זאק הייתה כיאילו כורכת על כתפיי רק שהייתה מושענת על הספסל "אם לא היית חירשת וסתומה כמו שאת היית שומעת שאמרתי לך שהוא שכן חדש וביקשו ממני להראות לו את האזור!" כל המבטים של הכיתה היו עליי על לירון ועל זאק ששתק ולא אמר כלום ורק תקע מבטים רצחניים ללירון "אנחנו לא חברים וגם תאמיני לי שאני לא יהיה חבר של ילדה מציקה כמוהה" זאק אמר ללירון והעצבים רתחו בי כמו שבחיים לא הייתי, לא עשיתי כלום לבן אדם והוא מעז להשפיך אותי ככה מול כולם.
"בן אדם אחד נורמאלי" היא אמרה וחייכה.
המורה נכנסה לשיעור והשתיקה את כולם.

ההפסקה הגיעה וכל המבטים הופנו אליי, זאק הלך עם לירון הזונ.. הזאת, כל כך פתטי
יום הלימודים עבר לאט, כל הזמן מישהו אחר הצליח לרדת עליי ולהשפיל אותי ולפגוע בי יותר, הייתי לבד כל אותו היום, בגלל כלום.

חזרתי לבית ונכנסתי לחדרי מהר והתחלתי לבכות, נמאס לי כבר אני בן אדם בודד, אין לי חברים, אני ירודה בבית ספר, ההורים שלי ואחים שלי לא תומכים ודואגים לי מספיק, אני לבד.
שכחתי לסגור את הווילון בחלון וראיתי שזאק מבחין בי ומסמל לי לפתוח את החלון בטח כדי לרדת עליי שוב