My mysterious love

פרק 8

התעוררתי אך עדיין לא פקחתי את העיניים, ניסיתי להתמתח אך זרועות חזקות מחצו אותי ועצרו אותי, פקחתי את העיניים מהר ונזכרתי שזאק נשאר לישון פה, זה כזה מביך.
הסתכלתי עליו יושן בשלוותו בזמן שהוא מוחץ לי את הריאות ואז בבת אחת הוא פתח את העיניים "תפסיקי להסתכל, אני יודע שאני יפה אבל תפסיקי להסתכל בבקשה"  הוא ענה בקול צרוד ומצחיק "אז בבקשה תפסיק למחוץ לי את הריאות" מלמלתי, ואז הוא קלט שהוא מחבק אותי חזק ושיחרר מהר "סליחה, אני לא אחראי למה שהגוף שלי עושה שאני יושן" הוא מלמל ואני ציחקקתי "זה בסדר"
קמתי מהמיטה והלכתי לכייון השירותים, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, החדר היה מאוד שקט.
נכנסתי אחרי כמה דקות לחדר וראיתי שכל המיטה מסודרת, ושזאק לא שם "זאק?" מלמלתי "אתה פה?" מלמלתי, כנראה שהוא חזר לחדר שלו דרך החלון כמו טרזן שוב.
באתי לפתוח את הארון ופתאום המשוגע קפץ עליי והוציא ממני צרחה שבחיים לא צרחתי "הבהלתת אותי יחתיכת משוגעע חשבתי שהלכת כברר"  צעקתי "אז יש לך חשיבה לא טובה לכי לבדוק" הוא אמר מצחקק "היית צרכה לראות את הפרצוף שלך שראית אותי זה היה קורע" הוא התגלגל מצחוק "טוב הבנו, אבל חכה חכה, אני לא אחת שנשארת חייבת" "אנחנו עוד נראה" הוא חייך חיוך ממזרי והפעם באמת יצא מהחלון.
לפחןת היום שבת ואין בית ספר, פשוט יום מנוחה, אף אחד לא יציק.

ישבתי על המיטה וראיתי טלווזיה עד שמה שהסיט אותי היה זאק שנכנס ללא חולצה אלא רק עם בוקסר שכל השרירים שלו חשופים לפניי, הוא עדיין באופן מוזר לא ראה שאני מסתכלת הדליק כנראה את המוזיקה והרים משקולות, לעזלזל הוא נראה כל כך מושך ככה, בזמן האחרון הוא מתנהג ממש נחמד והוא גם "הגעתי למסקנה שאת בוהה בי יותר מידי, בואי תודי שאני מושך" זאק אמר, מרןב ששקעתי במחשבות עליו לא שמתי לב כמו מטומטמת שהוא הלך לכייון החלון ופתח אותו "אני בהיתי וחשבתי על משהו אחר בכלל, אז אל תעוף על עצמך יותר מידי" אמרתי "על מה חשבת?"  עלייך "על גלידה", שיקרתי "אני רואה שאת מאוד משועממת" "כן.." הודתי "אז יאלה בואי נלך לחוף לאכול גלידה" הוא אמר בביטחון "איך בדיוק חוף שכחת שאנחנו בקריית שמונה?" "אז מה לוקחים אוטו ונוסעים לחוף, אני אקח את של ההורים שלי תהיי מוכנה בעוד שעה" הוא אמר וסגר את החלון בלי לתת לי להגיב, טוב גם ככה אני משועממת ואין לי מה לעשות אז למה לא.
התארגנתי מהר ולבשתי את הבגד ים השחור שלי מבילה בונג הכנסתי כמה דברים לתיק קטן והתיישבתי בספה.
דקה אחרי דפיקה נשמעה בדלת וזאק נכנס "יאלה יוצאים?" הוא שאל "יוצאים" נאחנחתי וקמתי "למה המצב רוח הזה?" "כי בדיוק התיישבתי על הספה ועכשיו אני צרכה לקום ממנה " אמרתי בזמן שאנחנו נכנסים לאוטו "העצלנות שלך זה משהו מיוחד" הוא אמר וציחקק "אני יודעת" אמרתי.
שמתי שירים באוטו וכל שנייה זאק התלונן שהם שירים לא יפים, והתחלנו לריב על זה אז לבסוף גם אין שירים, הבחור לא יודע להתפשר.
הנסיעה הייתה שקטה חוץ מכמה רגעים זאק החליט שהוא רוצה לשרוק כמו חרא.
"הגענו?" שאלתי
"את רואה ים?" הוא שאל באדישות
"לא" מלמלתי "אז איך בדיוק הגענו שאת לא רואה ים" "כי אני מיואשת מהנסיעה הזאת" מלמלתי והוא לא ענה.
אחרי עשר דקות הגענו והתמקמנו בחוף
זאק עשה הכל באדישות ועם המבט הקר הרציני שלו "מלפני כמה זמן היית אחר ועכשיו חזרת לפרצוף תחת שלך, למה?" שאלתי מיואשת, למה באתי לים כדי להיות עם בן אדם קר שלא מגיב לכלום "כי את חייבת לחפש לריב, אני בן אדם שנדלק מהר" "תגיד לי אתה הוזה? אני רבתי איתך מתי?" אמרתי בעצבים "כולה רציתי להשים שיר כי השירים שלך היו מכוערים רצח ואת השתגעת מזה, אז כן זה לריב" "אלוהים שתהיה בריא זאק, אתה מתנהג לפעמים כמו ילד בן 5" אמרתי "אני יודע תתמודדי" הוא אמר והוריד את חולצו ונשכב על הסדין שפרסנו.
הוא פשוט שכב שם מולי עם כל השירירים שלו חשופים מלפניי, כיאילו הייתי חייבת להסתכל על זה "זה גם מעצבן שאת לא מורידה את העיניים שלך ממני" הוא אמר ומהר הפנתי את מבטי "אז אתה גם הוזה" מלמלתי, הורדתי את המכנס והחולצה ונשארתי עם הבגד ים "אני נכנסת לים" אמרתי ונעמדתי מולו, הוא רק הסתכל עליי וחייך, והבנתי מה פשר החיוך שלו "אתה לא בא??" שאלתי מנסה להפנות את הריכוז שלו "לא, תהני" הוא אמר מחייך עוד "תפסיק לחייך ולהתסכל עליי ככה!" צעקתי "אבל אין מה לעשות אני בן ואת בת" הוא אמר, התעלמתי ממה שהוא אמר והתחלתי ללכת לכיוון הים.
לאחר כמה דקות ראיתי את זאק מתחיל לרוץ לכייוני באופק.
שכבר הוא ממש היה קרוב הוא עדיין המשיך לרוץ ואז פשוט בשנייה אחת הרים אותי והתחיל לקחת אותי יותר לעומק "תגידדד ליייי אתה משוגעעע??" צעקתיי מנסה לרדת ממנו "לא אני לא משוגע, את משוגעת שאת עומדת כמו סתומה במים שמגיעים לך עד הברך" "כי אני לא יודעתת לשחותת דיי זאק בבקשה תיקח אותי בחזרה לחוף" צעקתי עם דמעות קצת בעיניים, אחד הפחדים שלי מגיל קטן זה להיות בעומק, במיוחד בלי שום עזרה "את לא יודעת לשחות?" הוא אמר מתאפק לא לצחוק "כן אני לא יודעת לשחות וזנ לא מצחיק עכשיו תוריד אותיי" אמרתי עצבנית והוא התחיל לצחוק "תפסיקק זה לא מצחיק!" "טוב סליחה סליחה, אל תדאגי אני פה כדי לתפוס אותך אם תטבעי, מה שלא יקרה כי עכשיו את תלמדי לשחות" הוא אמר מתגאה "אני לא אלמד לשחות, אף אחד לא הצליח ללמד אותי את זה" "אני לא אף אחד" הוא אמר והוריד אותי ממנו, מתוך אינסטינג פשוט חיבקתי אותו חזק ולא עזבתי אותו כי המים היו עמוקים ופחדתי "היי אל תפחדי אני פה ליילה" "אבל אני לא יכולה זה מפחיד, זה הפחד הכי גדול שלי" מלמלתי ודמעה נזלה לי על הלחי, אלוהים אני מרגישה כמו ילדה קטנה וסתומה וחנפנית "אז בואי תתגברי עליו, תעזבי לאט לאט ותראי שלא יקרה כלום" הוא אמר והנהנתי בלב ברירה ידעתי שאם אני ארצה ואם לא אני יעזוב כי הבחור עקשן, עזבתי אותו בזהירות אך הוא תפס אותי במותן.
הוא התחיל להסביר לי איך לשחות, בהתחלה לא קלטתי איך, אבל לאט לאט התחלתי לשחות יותר ויותר טוב, אני לא מאמינה שאני שוחה.