שכחתי לסגור את הווילון בחלון וראיתי שזאק מבחין בי ומסמל לי לפתוח את החלון בטח כדי לרדת עליי שוב.
ניגבתי מהר את דמעותיי "מה אתה רוצה?" דיברתי עם שפתיי והוא אמר עם שפתיו "תפתחי את החלון".
לא היה לי כוח להתווכח אז פתחתי את החלון "מה קרה?" הוא שאל "לא משהו שיעניין אותך, עוד משהו?" שאלתי עצבנית.
"תפסיקי, למה את בוכה?" הוא שאל ולרגע ניצוץ של דאגה עלה בעיניו וחלף מהר "אני בוכה בכלל החיים החרא שלי, זה לא צריך לעניין אותך כי אתה שונא אותי אז פשוט סגור תחלון ואל תכנס לעיינים שלא שלך!" אמרתי עצבנית, הוא לא סגר את החלון אז התחלתי לסגור את שלי אבל הוא עצר עם ידו ופתח אותו שוב, למה החלון שלו חייב להיות כזה קרוב. "אני שונא אותך?!, תראי איך את צורחת עליי כיאילו מה עשיתי לך!" "אתה באמת שואל מה עשית לי?, מהרגע שהגעת וניסיתי להתחבר ישר התחמקת, תמיד עצבנת אותי וירדת עליי והיום השפלת אותי מול לירון!" צעקתי והוא הסתכל והשפיל את ראשו "אני לא מסתדר טוב עם אנשים אין מה לעשות" הוא אמר, כן בטח "מה שתגיד העיקר עם לירון וילדים אחרים אתה יודע להסתדר" "זה לא נכון היא פשוט אמרה לי לבוא איתה, אין מה לעשות ככה אני בן אדם קר חסר רגשות ומרושע, את לא מקבלת את זה? אז תתמודדי ותמשיכי להתבכיין על החיים 'החרא' שלך וששואלים אותך מה קרה להתחרפן כמו משוגעת!" הוא אמר עצבני וסגר את החלון.
חוצפן, מי הוא חושב שהוא?.
סגרתי את החלון נשכבתי במיטה ונרדמתי.
"ליילה קדימה לקום!" אמא אמרה כמו כל בוקר כרגיל, כבר הייתי חסרת כוחות להתווכח אז פשוט קמתי.
נראתי נורא מהרגיל, העניים שלי היו אדומות מהבכי שבכיתי והשער היה נראה כיאילו הוא עבר מלחמה.
נכנסתי מהר להתקלח ולבשתי על עצמי חולצה שחורה וגינס כחול.
יצאנו לכיוון האוטו ושוב זאק בדיוק יצא מהבית "בוא זאק אני יקח אותך" אמא אמרה, "זה בסדר את לא חייבת תמר" הוא אמר לאימי "יאלה תקח את הרגליים שלך ותעלה לאוטו" היא אמרה והוא עשה כדבריה.
כמובן שזאק תקע בי כמה מבטים רצחניים מהרגילים שלו ואז נכנס לאוטו.
"נו זאק אז מה אתה אומר על לילי שלי?" אמא שלי שאלה אותו, היא שחכה שאני נמצאת פה "בסדר" הוא אמר בקירורות "רק בסדר?" היא שאלה "אני לא ישקר, הבת שלך מעצבנת אותי" הוא אמר "היי שחכתם שאני נמצאת פה?!" שאלתי עצבנית אך הם התעלמו "כבר מעצבנת? מה קרה?" היא שאלה "לא משנה" הוא מלמל ובדיוק הגענו לבית ספר, "ביי" אמרתי בקרירות ויצאתי מהאוטו.
נכנסתי ושוב המבטים הדוחים של לירון נתקעו בי, זאק הלך אלייה ונתן לה מכה בתחת והיא צחקקה "זונה.. ודפוק" מלמלתי.
התקדמתי וראיתי את אמה ורועי יושבים במקום שתמיד ישבנו ומצחקקים עם כולם, שעברתי ליד כולם הם הסתכלו עליי ושתקו "היי ליל בואי לפה" מייק חבר טוב של רועי אמר "לא תודה" אמרתי בקרירות "דיי אל תהיי כזאת!" הוא אמר, משך אותי והושיב אותי עליו. לא הגבתי ולא היה לי כוח להגיב כבר, רק מלהסתכל על אמה ורועי שרגלה של אמה מונחת על רועי העלה בי בחילה.
"ליילה.." אמה אמרה "מה?" "אפשר לדבר? בבקשה" היא אמרה "אני לא מעוניינת לדבר עם בוגדים" אמרתי וקמתי שוב אך מייקל עצר אותי שוב, "דיי מייקל לא נעים לי להיות פה" אמרתי בכנות והשפלתי את ראשי "אם את לא רוצה להיות פה אז אני אלך איתך" הוא אמר וקם ומשך אותי "מה קרה באמת בינך לבין רועי?" הוא שאל בזמן שהלכנו ברחבי בית הספר "הוא לא סיפר לך?" שאלתי מופתעת "לא, בקושי הוא רק מלמל דברים על זה שלא הרגשתם רגשות חזקים אחד לשני ופתאום הוא ואמה ביחד אני לא מבין את זה" הוא אמר, התחלתי לגכך מעצם העובדה שרועי לא סיפר לחבר הכי טוב שלו למה הוא נפרד מחברה שלו "החבר הכי טוב שלך בגד בי עם החברה הכי טובה שלי זה מה שקרה" אמרתי והוא היה בשוק "מה?!" הוא אמר בשוק. "אני נשבע לך שהוא לא אמר את זה לאף אחד!, למה לא סיפרת?" הוא שאל "כדי שיגידו שאני גם מלשנית גם זונה וכל זה?!" שאלתי והוא חיבק אותי חיבוק חזק "אני מצטער, אני יטפל במנייאק הזה" הוא אמר "תודה מייק" אמרתי ונשקתי ללחיו.
"אין על מה!" הוא אמר.
הצלצול נשמע וזה היה שיעור היסטוריה, איזה יופי עכשיו שעתיים שלמות עם אדון זאק העצבן.
YOU ARE READING
My mysterious love
Romanceחייה של ליילה נערה מקובלת אהובה ויפה בתיכון משתנים כאשר לשכונתה מגיעה משפחה חדשה בעלת זוג הורים וילד בשם זאק המצטרף לבית ספרה. ליילה מסתקרנת ממנו, הוא עצבני ומרדן, לא מתחבר לאנשים והוא נמצא לבד אבל באופן מוזר הוא מושך את לייליה. מה יקרה ששתי הפכים ג...
