פרק 1

97 6 4
                                    


"ליילה תקומי! את תאחרי ליום הראשון של הלימודים ואת לא רוצה את זה נכון?!" אימי מיכל צעקה והשילה את הפוך המחמם מעל גופי.
"לא בבקשה לא!" צעקתי לה אך היא צחקקה לה והלכה.
קמתי בלב ברירה וצחצחתי את שיניי, סירקתי את שערי בצבע חום בהיר החלק, פתחתי את הארון והוצאתי חולצת בית ספר לבנה עם גינס סקיני שחור ונעלי אולסטאר לבנות.
נעמדתי מול המראה והסתכלתי על פניי ושריטה הופיעה על לחיי משום מקום "ממש יופי" מלמלתי לעצמי, מרחתי מקאפ כדי להסתיר את השריטה ומסקרה כדי להדגיש את עיניי הכחולות הכהות.
ירדתי במדרגות וראיתי את אמא שלי יושבת במטבח וקוראת עיתון, אבא כנראה כבר הלך לעבודה אני והוא בקושי מדברים הוא כל הזמן נמצא בעסקים מחוץ לעיר וחוזר כל יומיים וזה או לפנות בוקר או בלילה, בקיצור שאני יושנת, גם אמא שלי בקושי מתייחסת אליי, תמיד עסוקה בהצלחה של אחי הגדול תומר בתחום הכדורגל ותמיד מתגאה בו, בי? היא בחיים לא תתגאה.
חוץ מהחלק עם המשפחה הכל אצלי בסדר, אני מקובלת בבית הספר אבל בחיים לא ניצלתי את זה לרעה, יש לי חבר בשם רועי, לא משהו מיוחד ויש לי חברות שאני די חושבת שמה שמעניין אותם רק זה הכסף שיש למשפחה שלי והמעמד שלי בבית הספר.
טוב אז גם זה לא הכי בסדר, איזה דרך להתחיל שנה שאת מבינה שהולך להיות שנה משעממת ורגילה, שלום כיתה י'א.
נכנסו אני ואמא שלי למכונית והיא החלה לנסוע במהירות גבוהה "היי! תאטי!" אמרתי לה "אם לא היית מתעקבת וקמה מוקדם אז לא הייתי נוסעת מהר, אני ממהרת לעבודה" היא אמרה בקול קר והגבירה את הרדיו.
נשקתי לאימי בלחי מתוך הרגל ויצאתי מהאוטו.
נכנסתי לבית הספר ואמרתי שלום לשומר שלמה ורועי ראה אותי "היי יפה" הוא אמר ונישק את שפתיי קלות.
"היי" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, אבל הוא לא שם לב שזה מזויף.
כמו החיוך הזה אני מרגישה שהקשר הזה נהיה כבר מזויף, בהתחלה הכל היה מושלם, חלום של כל נערה שהילד הכי חתיך בבית הספר יזמין אותך לדייט על חוף הים, הכל היה רומנטי ויפה וככה גם הוא.
אני נכבשתי ממנו והוא היה חמוד וכיבד אותי אבל עם זאת עדיין נמרח על בנות.
בכל זאת אחרי כמעט שנה זה כבר מתחיל להימאס כל החמידות והמתיקות הזאת, אין משהו מעבר לזה לא היו לנו שיחות נפש ביחד, אפילו עדיין לא שכבנו, הרגשתי לא מוכנה, הרגשתי שהוא לא זה שראוי לקחת את בתוליי.
"לילי שליי" חברתי הטובה אמה אמרה וקפצה עליי בחיבוק "אמ התגעגעתי!" אמרתי לה, היא הייתה במשך החודש האחרון בקליפורניה לביקור אצל המשפחה.
"איך היה החופש בקליפורניה?" שאלתי
"מדהים!!, חייבות להיפגש ואני יספר לך הכל, וגם את!" היא אמרה ומשכה אותי איתה לעבר בית הספר.
אמרתי שלום לכמה תלמידים שראיתי והיו מהשכבה ואני ואמ התיישבנו ברחבה איפה שתמיד ישבנו, מיד לירון ידידה שלי ובחור שהיה לצידה, כנראה או יזיז או חבר חדש (לא מפתיע) התקדמו לעברנו.
"היי!" אמרתי וחיבקתי אותה "היי לילי" היא אמרה, מקרוב זיהיתי את הבחור זה היה דניאל, אחד הסטוציונרים הרגילים בבית ספר. "תכירו זה דניאל ידיד שלי" היא אמרה "אנחנו כבר מכירים" אמ אמרה והוא צחק
הגיעו עוד כמה ילדים והתיישבו ביחד איתנו, היה נחמד.
הצלצול הרס הכל וקרא לכל אחד להכנס לכיתה שלו, רועי הלך עם ג'ני לכיתה ביחד ואני ואמ הלכנו לעבר שיעור היסטוריה הראשון של שנה, שנאת חיי.
נכנסנו לכיתה וקאלי הציעה לאמה לשבת לידה "מצטערת אני אשב בשיעור אחר?" אמ שאלה אותי או יותר קבעה "זה בסדר" אמרתי והתיישבתי לבד, את האמת שאני יושבת לבד אני יותר מרוכזת ופחות מציקה למורות כהרגלי.
המורה נכנסה לכיתה "בוקר טוב כולם להוציא מחברות ולהתחיל לסכם על מלחמת העולם השנייה מהלוח" היא אמרה בקול נוקשה, התחלנו לפתוח מחברות אך לפתע המנהלת נכנסה לכיתה עם בחור שלא ראיתי בחיים ברחבי בית הספר, הוא היה בעל שער שחור ועיניי תכלת וקצת זיפים לבש מעיל עור שחור וגינס קרעים מראה טוב של באד בוי.
"תכירו זה התלמיד החדש שלכם לכיתה, זאק" המנהלת אמרה "שלום זאק תשב בבקשה ונתחיל ללמוד" המורה המעצבנת אמרה והוא הנהן.
המקום היחידי שנשאר פנוי היה לידי אז הוא נאלץ להתיישב לידי.
"אז מאיפה אתה מגיע?" שאלתי אותו וניסיתי לפתח שיחה, אך הוא לא ענה.
"האמ..? אתה בכלל מקשיב?" שאלתי והוא הסתכל עליי במבט עצבני "לא שמעת על החוק אסור לדבר בזמן השיעור?" הוא שאל עצבני והפנה את מבטו בחזרה למורה.
"האמ.. אתה לא נראה אחת כזה ששומר על חוקים, במיוחד חוקים כאלה." עניתי לו בכנות
"אני לפחות מנסה לא כמוך" הוא עקץ אותי
"כולה ניסיתי להיות נחמדה, אבל כנראה שיש לך בעיה במוח ונחמדות אתה מפרש למשהו אחר" עניתי לא נשארת חייבת והוא שוב הסתכל עליי במבט עצבני "תשתקי" הוא אמר "סליחה?, שאתה תקרא לי תשתקי?! למה מה עשיתי בדיוק? אתה התחלת כמו ילד קטן!" אמרתי לו עצבנית ולמזלי המורה יצאה שנייה מהכיתה ולא ראתה את כל זה "טוב! אם את כל כך רוצה לדעת מאיפה אני אז אני באתי מנתניה" הוא אמר עצבני "זה כבר לא מעניין אותי, הרסת את הרושם הראשוני שלך כלפיי, חבל" עניתי "אויי הרסתי את הרושם הראשוני כלפי הנסיכה המפונקת של הכיתה, איזה גועלי אני!" הוא אמר בציניות ואני רתחתי. "לפחות אתה מודה"
הוא לא ענה, תודה לאל.

My mysterious loveWhere stories live. Discover now