דמדומים-שונה מוקפא

בלה שלי

בחנתי את בלה דרך המחשבות של ארו.
היא נראתה...  אנושית. העור שלה היה בדיוק כמו שהייתה עוד אנושית, אבל לא שעווה כמו שהייתה בזמן ההיריון. העיניים שלה היו חומות וזה מה שהכי הפחיד אותי, העיניים לא אמורות להיות כסופות? העיניים שלה בחנו בשעשוע את ארו ההמום ואז עברה לדבר עם ג'יין.
"כמה זמן לא התרענו ג'יין" היא אמרה עדיין מחייכת "נחמד לפגוש אותך שוב" שום נימה כועסת לא הייתה בקול שלה.

ג'יין רק בהתה בבלה בשוק, הייתי כול כך שקוע במחשבות של ארו שלא שמתי לב לקארלייל שקרא לי רק שנגע בידי השתחררתי מהטרנס. רציתי לשאול אותו מה קרה אבל נוכחתי שאין כלל אוויר בריאות, עצרתי את הנשימה?

מילאתי את הריאות "מה?"

"מה קורה שם? " לחש לי קארלייל. לרגע בחנתי את כולם. אסמה וג'ספר היו ליד אליס שלא זזה דיברה או אפילו נשמה, היא הייתה כול כך שקועה בעתיד שלא שמה לב למה שקרה סביבה.

"הנוטרים הציגו את המנהיג שלהם..." עניתי והתכווצתי שאמרתי מנהיג.
קארלייל שם לב להיסוס שלי והרים גבות. "יש להם מנהיגה "לחשתי והורדתי מבט, זה לא ענה לשאלה שנשאלה במחשבות של קארלייל אבל אני חזרתי להתמקד במחשבות של ארו.

הנוטרים כבר חתמו על החוזה וגם הוולטורי.

"נלחץ ידיים?" ארו היה נחוש בדעתו לראות אם עכשיו הוא יכול לקרוא את המחשבות של בלה. היא חייכה והצעדה צעד אחד לפני שכל הנוטרים נהמו יחד, כל הוולטורי קפאו.
ברור הם רצו להגן על בלה, אבל ממנה שהבנתי וממנה שארו ידע כבר הם יצטרכו את כל המשמר כדי להשתלט על נוטר אחד.

אחד הנקבות באה ליד בלה ולחשה לה משהו לאוזן, ארו לא הצליח לקלוט. בלה נאנחה "אם תרגישו יותר טוב ככה" ועצמה עיניים. העור שלה נעשה לבן אפילו עוד יותר, כמו כל שאר הנוטרים. היא פקחה עיניים והם היו כסופות. היא חייכה וחשפה שורת שיניים מנצנצות, מעדתי אחורה. היא לא נראתה כמו בלה יותר, היא נראתה כמו נוטרת אמיתית. ארו הפסיק להריח את הריח המתוק האנושי ובמקום זה ריח הנוטרים המעקצץ חזר לאפו.
למרות שידעתי שהיא רחוקה ממני קילומטרים העיניים הכסופות הפעילו לי את כל החושים לעבוד,הם היו הזהרה לכל החושים לברוח.
הוולטורי נסוג גם.

הגיחוך של בלה היה משותף לכל שאר הנוטרים, לא הצלחתי להכיר את בלה. הכאב שהציק לי כול השבועות האחרונים חתך אותי, השאיר ממני שאריות של מה שהייתי. היא התקדמה לאט ובכוונה לכיוון הוולטורי, לא מצא חן בעיני שהיא הולכת לוולטורי וגם לנוטרים. כולם היו במצב הכן, היא הייתה שני צעדים מארו והרימה עליו גבות.

הוא עשה צעד מהוסס קדימה. הבנתי אותו למרות שראיתי שזאת בלה העיניים הכסופות היו הזהרה גם לערפדים. הוא לחץ מהוסס את היד הקרה של בלה, אבל הוא הרגיש את הרכות של היד. אבל כמו שהוא ניחש הוא לא קיבל שום דבר מהנגיעה, הוא ניחש שזאת ההגנה הטבעית של שלה בתור מנהיגת הנוטרים.
בלה שלחה מבט מלא משמעות לאחד הנוטרים, הוא עמד השני מבחוץ,הוא היה זכר גבוה-השיניים שלו היו חשופות באיום. ברגע שראה את המבט של בלה הוא התמקד בארו שהיא עדיין לא עזבה לו את היד.