דמדומים-שונה מוקפא

טבעת

כול משפחתי ישר נעמדה בקריעה חוץ ממני ומאליס.

לא הייתה לי בעיה למות, אין לי אף אחד בעולם. רנסמיי ממלא תהייה אם ג'ייקוב וגם אין לה המון זמן לחיות אז עדיף שתחיה חיים מלאים אם ג'ייקוב במקום איתי.
"אין טעם לברוח..." אליס לחשה בקול עצוב, היא ראתה שלא נוכל לברוח, גם אני המהיר ביותר לא יצליח לעמוד בקצב של הנוטרים.

ג'ספר נעמד פני אליס נחוש יותר מתמיד "כלום נגמר..." הוא יעשה הכול שאליס תצא מזה בשלום.
ארו היה מזועזע, הוא רצה לדבר אם הנוטרים אבל פחד להכעיס את בלה.
אז זהו? בלה רק רצתה חיי נצח בסוף, אולי היא אפילו ידעה שהיא נוטרת. אבל את הבחירה שלה היא עשתה, זרקה אותי לחלוטין, אישרה את הפחדים, הסיוטים הכי גדולים שלי. 

אני לבד לנצח. 

הנחמה היחידה שלי הייתה העובדה שאני לא יצטרך לחיות יותר עם ההרגשה הזאת, הריקה, שניסתה לאכול אותי בשבועות האחרונים. עכשיו נתתי לה שהתפרקתי מבפנים.
עיניי שהיו מרותקות בלה הבחינו בעיניים של בלה נפערו באימה ולרגע קטן האירו בכסוף מסנוור. פה שלה שגם הוא נפתח באימה ובהלה.

"לא, ממש לא!" היא הייתה מזועזעת, עכשיו הידיים שלה היו מרומות קדימה כמו להתגונן מאתנו, התנועה הזכירה ליכמו חשוד שמראה לשוטר שהוא לא חמוש.  ניצוץ חיוור העיר את צומת לבי מהאצבעות של בלה "לא התכוונתי לזה!"

לפני ששמתי לב מאין הגיע הניצוץ היא הסתובבה לשאר הנוטרים "אתם מריחים?" כול הנוטרים לקחו נשמה עמוקה ואז חייכו.
"אנחנו מבינים" הקול הצלול שלהם היה טבול בהפתעה נעימה.

אחת הנוטרות הצביעה באצבע חיוורת על קארלייל. "הוא מעולם לא שתה דם אדם" הקול צלול שלה היה מופתע "ואני מריחה שהוא בוגר, הדם שלו סמיך יותר."
וכאילו לפני סימן נוטר אחר הרים אצבע והנוטרת הורידה את שלה. "הוא הפך אותם" אמר הנוטר והצביע לפני הסדר עליי, על אסמה ,רוזלי ואז אמט.

התעלמתי מהם ובחנתי את בלה, הגב הנוקשה שלה השתחרר והיא נרגע. היא הסתובבה חזרה אילנו, הקלה ברורה הייתה על פניה, הנוטרים קיבלו את דעתה.

"אנחנו מכבדים את דרך החיים שבחרתם לעצמכם, לא לשתות דם אדם" בלה איכשהו נשמע רשמית "אנחנו לא נפגע בכם בכלל" היא חייכה עכשיו אבל לא פגשה אף מבט של מישהו מהמשפחה "אני מבטיחה" הקול שלה היה רך.

כולם לאט הפשירו לאט. החיוך של בלה היה מרגיע בצורה מוזרה, אבל שמתי לש שהוא רועד בקצוות. בלה תמיד הייתה גרועה בעמדת פנים. היא לא באמת הייתה רגועה.

שמתי לב שהידיים שלה רעדו בזמן שפתחה את אגרופיה וסגרה אותם, היא נשמה נשימות עמוקות ושמתי לב שהיא מחווירה מרגע לרגע.

ואז כאילו נאבקה בעצמה העיפה מבט לעברי, הדמעות עלו והציפו את עיניה. היא הרימה יד לפיה הפעור בכאב וצער. ואז ראיתי ממה היה הניצוץ מקודם.