diamond.

the very begging

היי חברים לפני שנתחיל ברוכים הבאים לממלכה הקטנה שלי,סיפור זה בתהליכי שכתוב,הדברים יהיו מעט שונים אך ישארו נאמנים למקור. מקווה שתאהבו את המשוכתב.
תודה❤
**

".העלמה סטיוארט, את חייבת לקום ליום הראשון ללימודים." אומרת לי מרתה,העוזרת בבית.

"אני קמה! אני קמה!" משיבה לה. אחרי עשר דקות נוספות ששכבתי על המיטה הרחבה שלי קמתי סוף סוף והלכתי לכיוון חדר האמבטיה לשטוף את פניי. שיערי מסולסל ונפוח כרגיל, אף פעם לא אהבתי את המראה שלי, הגוף שלי היה נורא ממוצע, והייתי דיי נמוכה יחסית למישהי בת 17 .הדבר היחיד שאהבתי בעצמי היו העיניים שלי,עיניים גדולות וירוקות שמסוגלות להרוג.ככה כולם אומרים בכל אופן.

יצאתי לכיוון בית הספר כשלפתע צלצל הפלאפון שלי,

"כן בלה?" עניתי בקול נעים.

"את לא מאמינה!! יש נער חדש בכיתה,והוא חתיך,מאוד." ענתה בלה,החברה הכי טובה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי.

" תעשי לי טובה, את יודעת שאני לא בקטע של נערים חתיכים ומיסתוריים שבאים מאלוהים יודע איפה"השבתי.

"אני בטוחה דיי (קיצור של דיימונד). פשוט בטוחה ב100 אחוז."

"מה שתגידי איזבלה"

"את יודעת שאני שונאת שאת קוראת לי ככה!"

"ואת יודעת שאני אוהבת לעצבן אותך! ניפגש בבית ספר יצור."

ניתקתי לה בפנים וגיחכתי לי, אחרי רבע שעה של הליכה הגעתי לבניין העצום הזה שוב, אחרי 3 חודשים של חופש.. כל כך לא התגעגעתי למקום הזה.נכנסתי לכיתה מתיישבת במקום בסוף הכיתה,כשלפתע דמות נכנסת לכיתה, היא דקיקה וצעקנית אוי לא. בלה. "דיימונד סטיוארט! גשי הנה מיד!!" היא צועקת אליי. אני גוררת את עצמי אליה,יש רגע של שתיקה. ואז שתינו מתחילות להתפקע מצחוק ולהתנפל אחת על השניה בחיבוקים.

הצלצול נשמע לאחר כמה דקות וגברת גרין נכנסה לכיתה  כשאחריה הולך נער, עם עיניים כחולות וגדולות . אז זה הנער שבלה דיברה עליו? לא ציפיתי לדבר כזה.
"שלום כיתה, הכירו את שון. הוא תלמיד חדש שעבר לעירנו לא ממזמן,תקבלו אותו יפה ובנימוס." נאנחתי בכבדות, אין לי עצבים לתלמידים חדשים. "העלמה סטיוארט. אני נורא מעייפת אותך אני רואה, אז אולי תלכי ותעשי סיור לתלמיד החדש?". בהיתי בה בהלם, אני?סיור?תלמיד חדש?
"כמובן" אמרתי בזלזול. קמה ודוחפת את הכסא שלי מהמקום, יוצאת מהכיתה בעצבנות.
"עיניים יפות" שון אמר והביט בי.
"דומות לאבן חן."
"אממ.. תודה.." אני מסמיקה? הייתכן?
"גם שלך נורא מעניינות."החמאתי לו,
הוא הגניב חיוך לעברי והמשיך ללכת לעבר החצר."אז אולי תואילי בטובך להגיד לי איך קוראים לך? העלמה סטיוארט?"
הבטתי בו בערמומיות, אין מצב.
"לא יקרה,זה ישאר העלמה סטיוארט בשבילך בנתיים."
"אוקיי העלמה סטיוארט אז בשבילך בנתיים אני מר בראון." גיחכתי,זה שעשע אותי. רגע למה בעצם?
**
סוף היום הגיע, הלכתי במסדרון לכיוון הלוקר של בלה אבל 1.75 של ציצים מזוייפים ותוספות לשיער חסם לי את הדרך. "היי הנה הסתומה חסרת ההורים" חבריה התחילו לצחוק.התעלמתי והמשכתי בדרכי,היא תמיד הייתה יורדת עליי,ההורים שלי נפטרו כשהייתי קטנה,ידעתי לקבל אתזה. אך היא עצרה אותי,שוב.
"לאן את חושבת שאת הולכת? כשנטלי ג'ונסון מדברת אלייך את נעמדת במקומך ומקשיבה כלבה קטנה." התנשפתי בעצבים .
הסתובבתי אליה ובהיתי בה, בהיתי בה בכעס טהור,מבטנו הצטלבו ואז היא פשוט החלה להתכווץ בכאב . היא אחזה בראשה בחוזקה ועפה אחורה, "הולי שיט דיימונד מה הולך כאן?" בלה הגיעה בריצה. "אני לא יודעת.." עניתי מבולבלת. "פשוט הסתכלתי עליה וזה קרה.."

---------------------------------------------------------

שכתוב ראשון פוצץ.
נחמד לחזור שוב פעם לעניינים ❤
כהרגלי,

אוהבת המוןהמון

Mis.cupcake