diamond.

ep.20-Pure

כל גופי כואב,תחבושות עטופות סביבו.

למה נהפכתי לעזאזל?

קמתי בזהירות מהמיטה הגדולה שבחדרי וניגשתי לחלון מסיטה את הוילון. הכל כל כך אפל,קר,כואב.
"בסך הכל ביקשתי חיים רגילים." לחשתי לעצמי,צעדתי לכיוון הדלת נועלת אותה.
התיישבתי בעדינות נשענת על הדלת,והדמעות שחיכו כבר לצאת זרמו להן.דפיקות חזקות נשמעו על הדלת,קמתי מתהלכת בחזרה למיטה מתרסקת עליה.
הדלת עפה מהמקום,לוקאס עומד בפתח. לא רציתי להסתכל עליו,לא יכולתי. הוא התיישב לידי וחיבק אותי. התייפחתי על כתפו,כל הכאב יצא החוצה. "הכל יהיה בסדר." ליטף את ראשי.."אני צריכה ללכת אליו,נ-ניקו אותו?״שאלתי בטון עמוק. הוא הנהן ועזר לי לקום. הוא הביא לי קביים והודתי לו בשקט.

הוא בהה בי ושתק. "אני מצטערת על הכל,כל זה קרה באשמתי." נאנחתי מנסה לעצור את הדמעות אך ללא הצלחה"לא הייתה לי ברירה."ניגבתי את הדמעות במהירות, "לא רציתי שכל זה יקרה,לא רציתי.. באמת שלא." יבבתי,והוא רק המשיך להסתכל עליי.
"מה אתה?" לחשתי,לבסוף הוא נאנח והסתכל מטה,"אני לא מוטציה." אמר בשקט,"רק מכונת הרג קטלנית." הוסיף,"אתה..רוצה שאני אעלים את זה?"גמגמתי,הוא הנהן "תעשי את זה כבר.." אמר בטון מלא כאב. הבטתי בעיניו "תשכח כל מה שקרה בחודש האחרון,תשכח את הכאב,את כל הדם,אתה תזכור רק את השמחה והאושר."מבטו נהיה ריקני ואז הניצוץ המוכר חזר לו. זה מוזר,הוא יתנהג כרגיל ולי יהיו את הזכרונות האלה,הזכרונות האלה שאני כל כך רוצה להעלים.
"העלמה סטיוארט,היכן אנחנו?"שאל בהתלהבות,חייכתי בעצב. "העלמה הרמוניה דיימונד בלאק בשבילך. תכיר את הממלכה שממנה באתי,הרמוניה."הנפתי את ידי אל עבר כניסת החדר.הורדתי את ידי מסמנת לו עם עיניי לעקוב אחריי,לקחתי את הקביים וקיפצתי לעבר המרפסת שמשקיפה על כל הממלכה.
"תסתכל על היופי הזה." אמרתי בשקט כשדמעה זורמת על הלחי שלי,ידעתי שאין יופי כשהתעוררתי והכל היה אפל.
"לך למטה,מחכה לך ארוחת בוקר." הנחתי את ידי על כתפו והוא דילג בשמחה למטה,כמו ילד קטן.
אם אני אעלם,הבעיות של כולם יעלמו,
אני רק צריכה לנתק את הקשר ביני לבין לוקאס.

אני מסתכל עליו בולס את מבחר האוכל שהיה על השולחן,היא מחקה לו את הזיכרון.
"שכחתי לשאול,מי אתה בדיוק?" הרים את מבטו אליי,"אני חבר של דיימונד."עניתי בקלילות. "חבר של הנסיכה?"ניק נכנס בטריקת דלת לחדר הרחב. "כן,בן זוגה." קולי גבר. הוא גיחך והתיישב בקצה השני של השולחן,"אל תתייחס שון,הוא סתם חושב שזכה בליבה של הנסיכה."אמר והסתכל עליי במבט גועלי,שון משך בכתפיו והמשיך לאכל .
דיימונד נכנסה עם הקביים שלה,היא הייתה כל כך פגועה,נפשית ופיזית.
היא התיישבה לידי ומזגה לעצמה תה יסמין שהיא כה אוהבת. "דיימונד אהובה בואי שבי לידי."ניק אמר מחכה לתגובה שלה. היא הרימה את פניה לכיוונו והזעיפה פנים."לא.תסתום ואל תקרא לי ככה." התחצפה והוא פער את עיניו בהפתעה ומעט עלבון.
"נסיכה למה את לא אוכלת?"שאלתי אותה,פניה הזעופות התחלפו בפנים נעימות,"עוד מעט." ענתה בחיוך קטן.