הייתי מיואשת, חיפשתי כל כך הרבה ואז בסוף איזה מישהו לקח את הכל ! יצאתי מהסיפריה בעצבים והתחלתי להתקדם לכיוון ביתי, הרגשתי עקבות מאחוריי,ראיתי צללים,ואני לא הוזה,התחלתי להתקדם במהירות ובסופו של דבר לרוץ,ורצתי מהר,מהר מדי.. הסתכלתי אחורה והדמות נעלמה,נעצרתי מתנשפת,הסתובבתי בחזרה וראיתי דמות גבוהה ומפחידה בצללים.
"שון!! מה אתה חושב לעצמך?? הבהלת אותי חשבתי מישהו רודף אחריי!!" צרחתי בעצבים כשראיתי את דמותו של שון מתגלה בפניי,הוא הסתכל עליי במבט מבולבל.
"מישהו אחר הלך אחרייך עלמה סטיוארט,וזה לא היה אני..מה עשית בסיפריה בשעה כזאת?" אני חייבת לחשוב על משהו לא מחשיד "א-אני הייתי צריכה למצוא דברים לגבי העבודה בביולוגיה!" הוא החל לגחך, "העיניים שלך מסגירות אותך,יהלום קטן,יכולת להיכנס למחשב בבית שלך ולהוציא מידע. הלכת לסיפריה כדי לחפש דברים שקשורים למה שקרה היום עם נטלי?" "יהלום קטן? לא יכולת למצוא משהו פחות מטריד" גיכחתי וישר חזרתי לפרצוף הרציני "אני חייבת לגלות מה היה הקטע עם נטלי,זה פשוט לא הגיוני שאני גורמת לה לעוף אחורה מבלי לגעת בה." "אולי הי.." קטעתי אותו ישר. "היא לא איבדה שיווי משקל, היא עפה אחורה לגמרי כאילו מישהו בעט בה." הבטתי בעיניו הכחולות . מחפשת תשובות.. "תשמעי,אני חושב שאני יכול לעזור,דוד שלי הוא עוסק בכל הדברים האלה.. היסטוריון, בטוח יש לו ספרים ובטוח יש לו תשובות. אז אחרי מאמציי,אני אוכל לדעת מה שמך הפרטי?" שאל. "תצטרך לנחש."וחיוך ערמומי נמתח על פניי,"מירדנה? בריטני?אנסטסיה?ליילה?קרליין?" הוא לא הפסיק לדבר כל הדרך הביתה וזה התחיל לעצבן אותי, הסתובבתי אליו והסתכלתי לתוך עינייו הכחולות,הלא ברורות לעולם."לא. ותפסיק לשגע אותי." הוא נראה מבואס מעט ובהחלט מיואש."תחשוב על זה טוב טוב בלילה ואם לא תדע עד מחר אני אגיד לך. אבל אל תוותר, אתה נורא קרוב שון."חייכתי ונפרדתי ממנו לשלום."או היי!" שון צעק לי מאחור. "היי שון, קבעת פגישה עם דוד שלך?"
"היום בשמונה אני אאסוף אותך אליו." חיבקתי אותו בקלילות "תודה שון .. אז,חשבת על השם?" הוא החל להתלהב "חשבתי על זה כל הלילה, חשבתי על העיניים שלך.." התחלתי להסמיק. "קוראים לך קריסטל" מחיתי דמעה מזויפת וצחקתי "אתה כל כך קרוב!רק תעוות את השם טיפה!" הוא בא לענות ולפתע קיבלתי הודעה ,הורדתי את מבטי לפלאפון."אני רואה אותך.. כדאי לך לרוץ לפני שאני אתפוס אותך..
R.""יהלום קטן מה קרה?"שון היה מודאג, הראתי לו את ההודעה ואז הוא אחז בידי והחל לרוץ.
"מי זה שון?" אמרתי מתנשפת, "אני מקבל את ההודעות שלו מאז שפגשתי אותך. אני חושב שזה היה הבן אדם שעקב אחרייך." מלמל.
מי זה האיש הזה?לא ראיתי את בלה אז בסוף היום התקשרתי אליה.
'בלה? איפה היית היום?לא ראיתי אותך"שתיקה.
'בלה? הלו ?'
שתיקה
'או היי דיי, אני קצת חולה אז נשארתי בבית' אבן נפלה מליבי, חשבתי קרה לה משהו.אבל, היא לא נשמעת חולה..
'אוי בלה מסכנה שלי, בואי אני אבקר אותך.. להביא לך פחזניות? כמו שאת אוהבת?' שאלתי בסקרנות,וחשבתי שאני עומדת לקבל מענה שלילי.
'אממ מה.. לא אני לא יכולה שתבואי אני מרגישה נורא וזה מדבק ' היא החלה להשתעל במין זיוף.
והשיחה נותקה .הבית של דודו של שון היה לבן לגמרי, אחוזה ליתר דיוק, לבנה כשלג. התלהבתי כמו ילדה קטנה,לבן תמיד היה הצבע האהוב עליי,כה נטרלי,כה טהור,שלווה.
שון דפק קלות על הדלת והיא נפתחה. נגלה אלינו איש שהיה נראה מבוגר וצעיר בו זמנית עם עיניים זהובות,בחיים שלי לא ראיתי עיניים בצבע כזה מוזר,עור חיוור ושיער חום כהה,היו לו עצמות לחיים גבוהות ומבט בוחן. "היי שון!מה שלומך? כמה זמן לא התראנו!" הם התחבקו חיבוק גברי. "ואת העלמה סטיוארט. אני מודה שון בחיים לא ראיתי עיניים כאלו. ונערה כה יפה" הסמקתי קלות. נכנסו לביתו וישר התגלו לפנינו מדרגות למרתף.
"ואו" מרתף עצום עם כלכך הרבה ספרים.
"לא הספקתי להציג את עצמי, אני ניק . " הוא לחץ לי את היד וידו הייתה קפואה,קפצתי מעט וניסיתי להירגע לפני שמישהו מהם ישים לב, שון חיכה בהתלהבות שאני אציג את עצמי. "היי, אני דיימונד סטיוארט אדוני, נעים להכיר." ניק גיחך "אדוני?אני בסך הכל בן 18" האדמתי לגמרי. שיט,איך יכולתי לחשוב שהוא מבוגר בכלל? יופי דיימונד.
"אז, את העפת מישהי אחורה בלי לגעת בה, ואז צבע העיניים שלך השתנה?" ניק שאל.
הנהנתי, ואז ניק ניגש לסיפרייה העצומה ושלף ספר אדום וגדול,ואו זה ספר שלא נגעו בו הרבה, הוא היה מאובק לגמרי.
ניק פתח את הספר ונעצר על עמוד מסויים
שוב המבט הלא ברור הזה,המבט הלא ברור שהתנוסס על מבטו של שון ממקודם. "מה רשום שם?זה משהו מסוכן?"התחלתי לדאוג,
"לא ..לא.. לא קרה כלום." אמר בלחץ וטרק את הספר מניח אותו בעדינות על השולחן.
'מתחילה לגלות סודות על עצמך דיימונד ?
תזהרי מדוד שלו יקירה, הוא מסוכן לך.
'R---------------------------------------------------------
שוכתב!
משהו כאן מתחיל להסריח?
מה זה כבר יכול להיות?אוהבת המוןהמון
Mis.cupcake
YOU ARE READING
diamond.
Vampire-מקום 1# בסיפורי ערפדים! "הנה היתומה המסכנה,בוכה על ההורים המתים שלך?" אמרה בקול מתבכיין,הבטתי בה,הבטתי בה בכעס טהור. ולפתע היא עפה אחורה,עפה אחורה כאילו בעטו בה. "דיימונד! הכל בסדר?!" בלה ניגשה אלי בריצה,פתחתי את פי כדי לענות לה והיא עצרה אותי. "די...