Love&Bad blood

פרק 7-מציאות אכזרית חלק א'

פרק 7(9+10)

ראיתי את גרנט יושב על הרצפה ומחייך אליי. "לפחות אני לא לבד פה." אמרתי ונשכבתי על המיטה. הרצועה בצוואר לחצה עליי והתקשתי מעט לנשום. ניסיתי לשחרר אותה אך ידעתי שזה לשווא. "מה זה הקולר הזה? מה את כלבה?" גרנט שאל והתחיל לצחוק. גלגלתי את עיניי והוצאתי את הטלפון מהכיס שלי. "אין פה קליטה נוי, תוותרי." שמעתי את הקול של ג׳ק קורא. הסתכלתי לכיוון הכיור הקטן שהיה שם ועליו מכשיר קשר. "אני רואה הכל, אני שומע הכל, אני יודע הכל." הוא אמר והלכתי את הדלת. הדלת הייתה עשויה סורגים, כמו של בית כלא.
ראיתי את ביל יושב על כיסא עץ ומסתכל עליי. "ביל" אמרתי והוא קם והתקרב אליי. נצמדתי לסורגים ואמרתי: "תתכופף, אני רוצה להגיד לך משהו." הוא הביט בי שואל ולאחר מכן התכופף. הצמדתי את שפתיי אל אוזנו ואמרתי: "אני יודעת את החולשות שלך ביל, אני יודעת שאתה אוהב את מה שאני עושה לך נכון?" הוא בלע את הרוק שלו ושאל בלחש: "מה את רוצה?" חייכתי ונשקתי לאוזנו. "אתה יודע טוב מאוד מה אני רוצה." אמרתי ושלחתי את ידי וליטפתי את חזהו השרירי. הוא כחכך בגרונו ואמר: "זה לא יקרה." הוא השפיל את פניו לטלפון וכתב בו משהו. ׳הוא שומע אותנו, הוא רואה אותנו. מצטער אבל הפעם את לבד.׳ נאנחתי ולחשתי לו: "תודה" הוא חזר לשבת בכיסא שלו והסתובבתי אל גרנט.

גרנט הסתכל עליי במבט מוזר ואמרתי: "מה התפקיד שלך פה? להתעלל בי?" הוא קימט את מצחו ואחרי זה חייך חיוך זחוח ואמר: "התעללות זה השם השני שלי." הוא נעמד על רגליו והתקרב באיטיות. "להתעלל בך זה התפקיד שלי בחיים. אני יודע שנכנסתי לך ללב. אני יודע שאת רוצה אותי. אני יודע שאת רוצה שאני אנשק אותך עכשיו." הוא אמר ואני מתרחקת אחורה ומתנגשת בסורגים. הוא נצמד אליי ולחש לי: "אני יודע שאת רוצה." הנדתי בראשי והוא הצמיד את שפתיו לשלי. הוא נשך את שפתיי וגנחתי לפיו. "נוי לא" שמעתי את ביל אומר והתעלמתי ממני. גרנט הרים אותי ואחז בתחת שלי משני צדדיו. "גרנט" גנחתי שוב והוא הפיל אותי למיטה. הוא נשכב מעליי ואמר: "זאת הייתה ההנאה שלפני הסבל."
הבטתי בו מבועטת והוא חייך חיוך מנצח וגדול. הוא תפס בחולצתי וניסה להוריד לי אותה. "גרנט לא!" אמרתי מנסה שלא להישמע מפוחדת אך ידעתי שלא הצלחתי. "נוי!" שמעתי את ביל צועק והסתכלתי אליו. הוא סימן לי עם הרגל לבעוט בגרנט. הנהנתי ולחשתי: "סליחה גרנט" ומיד לאחר מכן בעטתי לו במפשעה. הוא צחק ואמר: "למדתי כבר את ההתנהגות שלך בובה. את לא תצליחי יותר להכאיב לי." הבטתי בו המומה. הוא גלגל את עיניו ואמר: "זה מגן ביצים טיפשה." נאנחתי והוא הוריד לי את החולצה לפני שהספקתי להתנגד. "גרנט דיי בבקשה!" אמרתי מתחננת ודמעות עלו בעיניי. "האונס הזה יעבור לפני שתרגישי."

צמרמורת עברה לי בכל הגוף והתנשמתי בכבדות. "גרנט תעזוב אותי!" צרחתי ובעטתי בו שוב ושוב. דחפתי אותו ממני וקמתי מהר מהמיטה ניגשתי אל הסורגים וצרחתי לביל: "ביל! הצילו!" הוא רץ אליי ופתח את הסורגים אך לפני שהספקתי לצאת הרגשתי את גרנט תופס בי ומושך אותי חזרה אליו. "לא לא לא בובה, את לא הולכת לשום מקום." הוא אמר בקולו הארסי והתחלתי לבכות בלי הפסקה. ביל נכנס לחדר ואמר: "עזוב אותה עכשיו!" קולו רועם וצרוד. גרנט תפס לי בחולצה וקרע לי אותה. הוא דחף אותי למיטה ונעמד אל מול ביל. ביל שרירי פי כמה וכמה יותר מגרנט אך זה לא עצר מגרנט לעמוד מולו ולנסות לגבור עליו. גרנט בעט בחזה של ביל אך לא הצליח לפגוע וביל תפס ברגלו. הוא הרים אותו ואמר: "אמרתי לך לעזוב אותה, אז תעזוב אותה!" קמתי מהמיטה מפחדת ונצמדתי אל ביל רועדת. ביל זרק את גרנט על המיטה ואז חיבק אותי. "שלא תעז להתקרב אליה שוב!" הוא צרח על גרנט ומשך אותי לצאת איתו מהחדר. הוא נעל את הסורגים ואמר: "אני כל כך מצטער נוי." הנהנתי והוא הרים אותי וחיבק אותי. "מנעתי ממנו לפגוע ממך אבל לא מנעתי מג׳ק לפגוע בך. אני מצטער מתוקה שלי." הסתכלתי לתוך עיניו והרגשתי מישהו מושך אותי מביל. הוא הביט בי בעצב ולחש בקול חנוק: "אני מצטער נוי." הוא שחרר אותי ונפלתי לידיים של האיש שמשך אותי. האיש הוריד את המסכה וראיתי את ג׳ק מחייך אליי והוא אמר: "ידעתי שביל זה לא המשמר הכי טוב שם. לא חשוב מתוקונת. אני אוציא את זה ממך בדרכים אחרות."

לאחר שהוא סחב אותי במדרגות כשהוא מחזיק אותי כמו כלה ידעתי שאני יכולה לצאת מזה רק בדרך אחת. עטפתי את צווארו בידיי וכרכתי את רגליי סביב מותניו. הוא הרים גבה אך החיוך שלו נשאר על פניו. התוכנית שלי תתחיל עכשיו. לפני שהבין מה אני עושה נשקתי לשפתיו. הוא היה בשוק אך ישר המשיך וזרם איתי. הוא אחז בשני צידי ישבני ואני ניערתי את ידיו ממנו והיו לי 5 שניות לפעול. בעטתי לו בביצים וירדתי ממנו. רצתי אל הדלת ולקחתי את התיק שלי שחיכה לי שם. רצתי אל שער הברזל שעמד שם והתפלאתי לגלות שאין שם שומרים. הסתובבתי לראות אם הוא בא אחריי אך הוא לא בא. שיט הרצועה! נזכרתי ששכחתי להוריד אותה. בגלל זה הוא לא בא אחריי ובגלל זה אין שומרים ביציאה. רציתי לוותר אך ידעתי שאין סיכוי שזה יקרה. פתחתי את השער ויצאתי ממנו. עצמתי את עיניי מכינה את עצמי לזרמי החשמל שהיו צריכים להגיע אך הם לא הגיעו. רגע מה? זה אפשרי? הוא לא שם מנגנון הגנה? התחלתי לרוץ כשלפתע הרגשתי זרמים חשמליים אך לא בצווארי. התקפלתי לרצפה והחזקתי באיברי. לעזאזל!