Love&Bad blood

אפילוג

אפילוג

10 וחצי בלילה. 3 ימים ללא שינה, אני כבר באפיסות כוח. המיטה בבית החולים לא נוחה וגם הכיסאות לא. אבא שלי שוכב במיטה, כמעט דומם, כמעט חסר חיים. התפללתי כל יום שיחזור לנשום, שיחזור לתפקד, שהוא יהיה בסדר. השהות שלו אצל ג'ק עשתה לו רק רע וכמעט הרגה אותי. אבל זה בדיוק מה שג'ק רוצה להשיג, את הסבל שלי, את נקודת השבירה שלי. לא מספיק הוא פגע בגרנט עכשיו גם באבא שלי. החזקתי בידו בפחד. בפחד לאבד אותו. אני לא יכולה לאבד אותו. זה אבא שלי, אני בת 16 סך הכל. מה אני אעשה בלעדיו? "אני אוהבת אותך אבא." מלמלתי בקול צרוד מדמעות מרובות והצמדתי את ידו אל מצחי.
"עדיין לא הלכת לישון? נוי את תקרסי בסוף. תשכבי לישון במיטה ליד אבא שלך, לחצי שעה." קולו של שון מודאג לחלוטין. למרות מה שקרה עם גרנט הוא מתנהג אליי רגיל. הוא צודק. אני צריכה לנוח. "חצי שעה וזהו" מלמלתי והוא הנהן. קמתי על רגליי ומיד צנחתי לרצפה. לא חשתי בכאב כלל, הכאב הפנימי היה חזק יותר מהכל. "מה היא עושה על הרצפה?" שמעתי את הקול של גרנט במעומעם. עיניי החלו להיעצם, קצת מנוחה, רק לחצי שעה. "אמרתי לה שתלך לישום על המיטה ליד אבא שלה והיא קמה מהכיסא ונפלה לרצפה." שון אמר. הרגשתי 4 ידיים מרימות את גופי ומניחות אותי על מצע דיי רך, יותר רך מהרצפה. "היא הסכימה לחצי שעה." שון אמר מעט מאוכזב. "עוד נראה לגבי זה, לילה טוב נוי." גרנט אמר והרגשתי נשיקה קלה על שפתיי ונרדמתי.
"...התייצב מעט, והוא התחיל קצת לנשום בעצמו." שמעתי את האחות אומרת כשהתעוררתי מהשינה. פקחתי את עיניי וראיתי את גרנט ושון יושבים ליד המיטה שלי. "כמה זמן ישנתי?" שאלתי מפהקת ומותחת את הגוף מעט. "16 שעות טובות. איך היה להשלים שעות שינה?" שון שאל בחיוך קטן. "מעולה, מה מצבו של אבא שלי?" שאלתי ונשמתי עמוק. גרנט התיישב על המיטה שעליה ישנתי ואמר: "התייצב קצת, הוא חזר לנשום בעצמו." הוא חיבק אותי והנחתי את ראשי על החזה שלו. "יהיה בסדר" הוא נשק לשיערי והנהנתי. שון נעץ בנו עיניים עצבניות. מה הוא רוצה? קמתי מהמיטה והתקדמתי לכיוונו. "אני אלך לבית, דברי איתי אם תצטרכי משהו." שון אמר בקול עצור וקר. התקדמתי אליו וחיבקתי אותו אך הוא לא החזיר לי חיבוק. עזבתי אותו וראיי שהוא פשוט בוהה בקיר מאחוריי בעצבים. הסתובבתי אחורה וראיתי את ג'ק עומד לבוש שחורים, חיוך מבזיק על פניו ועיניו צוחקות.

זה הקש ששבר את גב הגמל. לא מספיק שהוא מכניס את אבא שלי לבית חולים הוא גם בא לבקר אותו? אותנו? שון יצא מהחדר במהירות, לא מעיז להתעסק איתו ואני שמחה שהוא עשה את זה. חזרתי לשבת לצד גרנט. "אני רואה שהחבר הקטן שלך בסדר, כמה נחמד." ג'ק אמר והתקרב למיטה שלנו, בלי להניד עפעף לכיוון המיטה של אבא שלי. "ואת, נראת טוב יחסית לחסרת בית." הוא מוריד את החיוך מפניו. "היא..." "אני משתדלת" השתקתי את גרנט. ג'ק לא צריך לדעת כלום על זה שאני גרה עם גרנט והמשפחה שלו.
"מה אתה רוצה ג'ק?" שאלתי בעצבים לאחר זמן רב בו הוא ישב על הכיסא שבו ישב קודם שון. אין לי כח למשחקים שלו. הוא כחכך בגרונו ואמר בקול רגוע: "את יודעת מה אני רוצה, את לא צריכה לשאול!" "אתה לא תקבל את האקדח שלך, לא כל עוד אתה חי!" צעקתי עליו והוא נעמד על רגליו. הוא גם היה מותש מהמרדף והמשחקים. הכנסתי את ידי מתחת לשמיכה, תופסת באקדח שבמכנסיי. אני הולכת לסיים את זה אחת ולתמיד! לנקום בשם אבא שלי באויב הכי גדול שלנו. היה לי רעל בעיניים. רעל חזק ואש בערה בי מבפנים. גרנט התרחק ממני מעט, הבין את הסימן שלי. "תני לי אותו נוי, או שאני יורה באבא שלך ואז בחבר הקטן שלך ולקינוח, אני אירה בך." הוא שלף מכיסו את האקדח שלו וטען אותו וכיוון אל אבא שלי. נעמדתי על המיטה וכיוונתי אליו את האקדח שלי, שלו. "אם אתה יורה בו אני יורה בך!" אני מאיימת עליו וטוענת את האקדח שלי. הגיע הזמן לסיים את העניין הזה. "יש לך מילים אחרונות ג'ק?" שאלתי והוא חייך את חיוך הניצחון שלו ואמר: "כן, תגידי ביי ביי לאבא שלך!" הוא צחק צחוק שטני חזק שהרעים את החדר.

אלה היו מילותיו האחרונות של ג'ק, לאחר שגרנט ירה בו ירייה אחת בצוואר ו2 בראש.