Love&Bad blood

פרק 49-היא חזרה

פרק 49(56)

במזכירות ישבה לה מזכירה אחרת, לא אמו של גרנט. היא בטח נמצאת איתו בחדר. שון עמד מאחוריי ידיו על כתפיי מלטפות אותי ומרגיעות אותי. "יהיה בסדר נוי", הוא מלמל לתוך אוזני והשענתי את ראשי על החזה שלו. "אני כבר מחפשת לך את החדר שלו. איך אמרת שקוראים לו?" המזכירה אמרה בקול רגוע אך ידיה תקתקו במקלדת ועיניה רצדו על המסך במהירות. "גרנט גאסטין" אמרתי בשקט והיא הנהנה והמשיכה בפעילותה הזריזה. "חדר 438 קומה שלישית." מלמלתי בשקט תודה רבה ורצתי אל המעלית ושון אחריי. חיכיתי שהמעלית תגיע אך היא לא ירדה. "נו כמה זמן לוקח למעלית לרדת שלוש קומות מטומטמות?" התעצבנתי ובעטתי בדלת המעלית. שון תפס בידי ולחש לי: "ששש" איך הוא יכול להיות כל כך רגוע? אני פשוט מתחרפנת פה! הוא התקדם אל המעלית ולחץ על הכפתור וגיחך. "אל תגיד אפילו מילה אחת!" אמרתי עצבנית ומזווית העין ראיתי אותו ממשיך לגחך. גלגלתי את עיניי ונכנסנו למעלית שבדיוק הגיעה.
"נוי תקש..." "תסתום אני לא רוצה לשמוע אותך." אמרתי בעצבים. ממש אין לי כח אליו אני רק רוצה לראות את גרנט, לראות שהוא בסדר. שון נופף את ידו מולי אך העפתי אותה. "נוי את צריכה להקשיב לי ר..." הנחתי את ידי על פיו והעפתי בו מבט. הוא גלגל את עיניו והעיף את הפוני מאחורי אוזנו. "אל תגלגל לי עיניים שון. מה באת בכלל?" אמרתי עצבנית ונעצתי בו מבט רצחני. הוא גיחך ומלמל משהו כמו דאגתי לך, לא ממש הבנתי אותו. רציתי לשאול אותו מה אמר אך הוא הוציא את הטלפון והתעסק בו. באמת שאני לא מבינה למה הוא בא לכאן, הוא רק מציק לי.

"438, 438, 438 איפה לעזאזל החדר הזה?!" רצתי במסדרון סורקת את כולו ומחפשת אחר החדר של גרנט. "נוי!" שון צעק לי אך התעלמתי ממנו והמשכתי לרוץ ולחפש את החדר של גרנט. "נוי בואי לכאן לעזאזל איתך!" שון צעק ומיד הסתובבתי. הוא עמד ליד חדר דיי בתחילת המסדרון ואמר בקול עצור: "הוא כאן." התחלתי ללכת מהר לכיוונו ומלמלתי תודה בשקט והתקדמתי אל הדלת אך שון משך אותי אליו כך שהיד הימנית שלו מחזיקה ביד הימנית שלי וחונק אותי קלות. "את יכולה להירגע שנייה? את עומדת לראות את גרנט ואין לך מושג אפילו באיזה מצב הוא, אין לך מושג איפה ירו בו, את לא יודעת כלום. את יכולה רגע מזוין אחד להקשיב לי? מאז שהתקשרתי את מתנהגת אליי בצורה הכי מסריחה שיכולה להיות!" הוא סובב אותי להביט בו, עיניו השחורות כהות מתמיד ואגרופיו קפוצים בחוזקה.
"הגעתי לכאן כי דאגתי לך. מיד אחרי שניתקת לי עזבתי את שרלוט לבד בבית ורצתי לכאן לראות מה קורה איתך. וכשכבר הגעתי בכית לי על הכתף כמו ילדה קטנה ואחרי זה, שעזרתי לך, את מתנהגת אליי כמו כלבה מעצבנת ומטומטמת שכל מה שהיא עושה זה להיות כפוית טובה וברגע שמנסים לדבר איתה ולעזור לה היא פשוט שמה זין. אז את יודעת מה? תסתדרי בעצמך, הרי את יודעת הכל לבד ולא צריכה את העזרה שלי. שיהיה לך יום טוב נוי!" הוא צרח עליי ולאחר מכן התנשף בעצבים. עיניו בערו מכעס והוא נתן לי מבט חטוף אחרון וסינן: "כלבה" והלך מהמקום במהירות.

"חכה שנייה" צעקתי לו והוא נעצר אך לא הסתובב. "אני מצטערת שהייתי כזאת כלבה." אמרתי והוא הסתובב אליי. עיניו התרככו אך מבטו נשאר רציני. "זה בסדר" הוא אמר ופנה ללכת שוב. "תגיד לי מה שרצית להגיד לי קודם." דרשתי ושון הסתובב על עקביו והתקדם אליי במהירות. פניו היו רציניות לחלוטין. הוא נעמד מולי, עיניו לא משו מעיניי המפוחדות. למה אני פתאום מפחדת ממנו? "פשוט תיכנסי רגועה ותצפי לגרוע ביותר." הוא שלח יד מהוססת אל סנטרי אך תפס בו בביטחון ואמר: "ממני אל תצפי להתנהגות כמו שהיא הייתה עד היום, להתראות נוי." הוא נשק לי בקצות שפתיי, עזב את סנטרי והלך מבלי לומר מילה נוספת.
תחושת שפתיו קרובה לשפתיי הייתה מצמררת. ניערתי את ראשי נשמתי עמוק ונרגעתי. שלחתי יד אל הידית של הדלת והחזקתי בה אך לא פתחתי אותה. נשמתי עמוק שוב ופתחתי את הדלת. גוף נשי עם שיער בלונדיני וקימורים יפים ובולטים עם טייץ שחור צמוד וחזיית ספורט עם ציורי גלקסיה חיבק את גרנט שלי. קולות של נשיקות רבות נשמעו ואני מתפללת שאני מדמיינת את זה. האישה התיישבה על המיטה ויכולתי לראות את לחיו של גרנט מלאות בסימני נשיקות סגולים וחיוך גדול על פניו. האישה קירבה את פניה אל גרנט ונשקה לו שוב במצחו. קולו החלש של גרנט נשמע בלחישות. "היית חסרה לי כל כך שי-לי!"

זוכרות את שי-לי?
הנה היא חזרה!
מקווה שאהבתן! ♥