Love&Bad blood

פרק 53-אהבה ושנאה

פרק 53(60) פרק אחרון

את שאר היום העברנו במיטה. רבנו מעט אבל מיד השלמנו. "באמת שנאת אותי כשניפגשנו לראשונה?" גרנט שאל בזמן שידו מלטפת בעדינות את בטני. גיכחתי אך לא עניתי לו. "נו נוי תעני לי! אני אענה לך על מה שתרצי, הכל!" הוא התחנן אליי. "למה אתה בלי התחבושת על היד שלך?" שאלתי ברצינות והוא נאנח. "תעני לי ואני אענה לך." הוא אמר בקול מעט לא מסופק. גלגלתי את עיניי ואמרתי: "היית פשוט קוץ בתחת אבל לא שנאתי אותך כל כך, חיבבתי קצת את ההתנהגות שלך. אתה היית האדם הראשון שדיבר איתי באותו יום בצורה שהיא לא מתחנפת ומתחנחנת. האמת," נאנחי וחייכתי אליו. "שנאתי אותך כל כך שפשוט אהבתי אותך בתוכי. רק ביום שבאתי לבקר אותך בבית החולים, הפנמתי כמה אני באמת אוהבת אותך, כמה אתה חשוב לי." דמעה זלגה מעיני אך גרנט לא פספס אותה וניגב אותה באגודלו. אצבעות ידו השנייה תופפו על בטני ברכות, כאילו מחכות שאמשיך, והיא לי איך להמשיך. "אני אוהבת את העובדה שאני איתה בבית, רק בעיה אחת קטנה יש לנו פה." אמרתי ולסתו של גרנט התהדקה כשדלת החדר נפתחה. בכניסה לחדר עמד לא איר מאשר, המנהל בראון.
"אלינה אמרה לי שהיא העיפה אתכם מהכיתה היום. אני מקווה שיש לכם הסבר לכך," "אתה לא בבית הספר עכשיו ואין לך אחריות עלינו כאן אז תסתום את הפה שלך ותעוף מהבית שלי!" גרנט קטע את דבריו של המנהל בראון. בראון חייך חיוך גדול ואמר: "אני לא אלך ממקום שבוא אני רצוי עבור אמא שלך." גרנט התנשף בזעם ובראון אמר: "זה בסדר גרנט, מותר לך לכעוס. אתה לא יכול להגיד לאמא שלך עם מי לצאת." החזקתי את גרנט כדי שלא יקום על המנהל בראון שלא הפסיק להתגרות בו. בראון התחיל להניע את אגנו קדימה ואחורה ואמר: "כנראה שאני טוב מספיק בשבילה." יכולתי להרגיש את אחיזתו של גרנט בי מתהדקת והוא שותק. אמו של גרנט צצה מאחורי המנהל בראון וליטפה את כתפיו. היא לחשה משהו באוזנו ועזבה בלי לומר לנו מילים. "טוב אני הולך לחדר. אני מקווה שאנחנו לא נפריע לכם יותר מידי כשאני כאן ילדים, אמא שלך רועשת לפעמים."
גרנט לא חיכה רגע אחד ועלה מעליי. עיניו לוהטות באש ופניו אדומות כשל מי שרץ מרתון. "לא בבית ספרינו גרנט." המנהל בראון אמר מרחוק ונשמעה טריקה מעומעמת מעט. "אני כל כך שונא אותו!" גרנט אמר ונשכב עליי. ראשו על הבטן שלי ואני צוחקת עליו. "אני לא אוהב מיטות מים נוי דיי כבר!" הוא צחק ואני איתו. "מיטת מים בתחת שלי, אם הבטן שלי לא נוחה לך אתה יכול ללכת מכאן." אמרתי בהחלטיות. "אבל אני בבית שלי, אז אם מישהי תצטרך ללכת זו כנראה את." הוא אמר בשטניות אבל יכולתי לשמוע את החיוך בקולו. הוא הרים את ראשו והביט בי. "אתה בהחלט צריך לחייך יותר זה עושה אותך חתיך יותר." "תודה בייב, את צריכה לחייך פחות, את לא יפה ככה." הוא החזיר לי עקיצה וצמצמתי את עיניי.

"למה אתה בלי תחבושת?" שאלתי אותו, נזכרת שהוא לא ענה לי על השאלה. הוא הזיט את מבטו מעיניי ונאנח. "נוי אני לא צריך אותה." הוא אמר במהירות והבטתי בכתפו. היא נראתה נורא. "תחבוש את היד גרנט אל תיקח סיכונים, בשבילי." אמרתי מעט מבואסת ממנו. הוא מסכן את עצמו. הפכתי אותנו ונעמדתי על ארבע. ניענעתי את התחת שלי מולו והוא אמר: "אני רואה שלא הספיק לך. את רוצה עוד?" גרנט סטר לישבני ונשך את שפתי התחתונה. המהמתי בחרמנות ואמרתי: "תחבוש את היד ותקבל מה שאתה רוצה." גרנט קם ולקח את התחבושת שהייתה זרוקה על הרצפה. צחקקתי כשראיתי אותו מסתבך מעט. סובבתי את ראשי רק לשנייה וכבר משהו קשר את רגליי זו לזו. ידו הגדולה של גרנט הורידה את החוטיני והשורט שלי במשיכה מהירה והוא דחף את אצבעותיו פנימה ללא התראה מוקדמת. גניחה חזקה ובלתי רצונית נפלטה מפי. "גרנט כואב לי" ייבבתי, משקרת. "את גם אומרת שאת שונאת אותי אבל אני יודע שאת לא." הוא אמר, הבנתי שהוא קלט ששיקרתי. הוא דחף אותי לפנים המיטה כך שאשאר באותה תנוחה. הוא השתהה כמה שניות, הוציא את אצבעותיו וממש שניה לאחר מכן חדר לתוכי בחוזקה. סובבתי את מבטי אליו והוא חייך חיוך ניצחון.
"תגידי.שאת.שונאת.אותי.נוי." גרנט אמר עם כל דחיפה שטלטלה לי את המחשבות והרגש. הרגשתי הכי טוב בעולם, גנחתי לתוך הכרית אך גרנט משך בשיערי, והרים את פניי מהכרית. הרגשתי אותו חודר לתוכי עמוק יותר. "אני רוצה לשמוע אותך נוי!" הוא המשיך לחדור לתוכי בחוזקה. הוא שלח יד אל איברי ואגודלו נעצר על הדגדגן שלי ועינג אותי. הרגשתי כאילו אני חווה דברים רבים בו זמנית. אני שואגת בהנאה, לא מתייחסת כלל לעובדה שהמנהל בראון בחדר ליד. "אני אוהבת אותך גרנט." צעקתי והוא סטר לישבני עם ידו הפנויה.
בעוד אנחנו באמצע סקס לוהט הדלת נפתחת. סובבתי את מבטי לראות מי בדלת וזו הייתה אנג'ל. פניה עטו הבעת אימת וסלידה. היא מיד סגרה את הדלת אחריה וטרקה את שלה. הייתי המומה וכנראה שגם גרנט שהאט את הקצב עד שהפסיק. הוא שחרר את רגליי ועזר לי להתלבש. "זה..." השתהתי מעט. "זה לא היה צפוי." גרנט השלים אותי והנהנתי. קולות מעומעמים נשמעו מהדלת ממול, לא היה צורך לשאול שאלות, ידענו שנינו מה זה אומר.
אחרי שדיברנו עם אנג'ל והסברנו לה הכל והיא נרגעה, הצעתי לה שניקח אותה לאכול גלידה. גם היא וגם גרנט התנגדו לעניין. היא רצה למטבח ומשכה אותי ואת גרנט איתה. "אני רעבה!" היא אמרה וחייכתי לעצמי. "נוי הכינה פסטה ברוטב שמנת את רוצה?" גרנט אמר ואנג'ל הנהנה בהתלהבות. הטלפון שלי צלצל והלכתי הצידה לענות: "הלו?" "נוי אני חייבת תשובה זריזה, אתם פורשים מהתחרות או לא?" אלינה האיצה בי וקולה לחוץ. גרנט החווה לי בראשו, שואל מי זה. "אלינה" אמרתי בלי קול והוא אמר: "פורשים" הנהנתי ומלמלתי: "אנחנו פורשים אלינה." היא המהמה ואמרה: "בסדר גמור, המשך יום טוב." ועם זאת, ניתקה. חזרתי אל גרנט ואנג'ל שאכלו בהנאה מהפסטה שלי. גרנט צפה בי מתקרבת וקרץ לי. חייכתי אליו ופלטתי: "שמן" הוא כיווץ את עיניו ואמר: "אני לא שמן יש לי תיאבון בריא!" גיכחתי ואנג'ל המשיכה לאכול. היא הרימה את מבטה אליי ושאלה: "אני גם אעשה יחסי מין כמו שאתם עשיתם כשאני אהיה גדולה?" הסטתי את מבטי לגרנט והוא נעץ בי מבט תוהה. "כן" אמרנו יחד והיא חייכה חיוך קטן וחזרה לאכול. הטלפון שלי צלצל שוב והפעם הסתכלתי מי זה. 'מספר חסוי' היה כתוב על המסך. עניתי והצמדתי את הטלפון לאוזן. "הלו?" שאלתי אך לא קיבלתי תשובה. "את נוי סדרסיון?" נשמע קול נשי גבוה. "כן מי זאת?" אמרתי מעט לחוצה. "אני מבית החולים, אביך הגיע לכאן לפני כשעתיים חבול לחלוטין, שריטות על כל גופו. הוא היה חיוור לחלוטין ומחוסר הכרה. הוא בחדר בטיפול נמרץ במצב אנוש ורוב הסיכויים שהוא לא ישרוד. תירצי לבוא לכאן ולהיפרד ממנו?" הטלפון נשמט מידיי לשטיח. דמעות עלו בעיניי. הרגשתי מפורקת. "נוי?" גרנט רץ אליי וחיבק אותי. בכיתי על כתפו הבריאה. לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר. "מה קרה מתוקה שלי?" הוא שאל אך לא עניתי. משכתי אותו שנשב על הספר ובכיתי עליו ללא הפסקה. הוא הרים את פניי והביט לתוכן. "בבקשה תגידי לי מה קרה, אני לא מסוגל לראות אותך ככה." הוא אמר וניגב את דמעותיי. "מה קרה?" הוא לחש שוב ונשק לשפתיי קלות. "א...אבא שלי" מלמלתי וגרנט הסתכל לתוך עיניי ושאל בשקט: "מה קרה עם אבא שלך?" הרגשתי כאילו הוא קורא אותי מהעיניים. "הוא נפגע?" הוא שאל ברכות ודאגה. שתקתי. לא יכולתי לענות לו. כל כך כאב לי. "הוא...הוא... במצב אנוש בבית החולים, אמרו שרוב הסיכויים שהוא לא ישרוד." אמרתי בבכי. הוא החזיק בשני הצדדים של הצוואר שלי ברכות ונשק למצחי. "הוא עלול למות." אמרתי ועצמתי את עיניי בכאב.

~~~~~~~~סוף~~~~~~~~

תודה רבה לכל הקוראים והקוראות המדהימים שלי אני אוהבת את כולכם אחד אחד.
אני ממש נהניתי לכתוב את הסיפור הזה בשנה וחצי האחרונות ואני ממש עצובה שאני צריכה לסיים אותו אבל אני שמחה לסיים אותו כי אחרת הוא היה נמרח יותר מידי.
כתבו לי בתגובות איך חשבתן שיגמר הסיפור והאם אהבתן את הסוף.
אפילוג יכתב במהלך השבוע ויעלהככל הנראה בסוף הקבוע הבא.
הפרק הראשון של הסיפור החדש שלי: 50Shade of red יעלה אחרי ראש השנה ועד אז אני אעלה תקציר.
אוהבת המון המון ומקווה שנהניתם מהקריאה!

נועה❤