רציתי לדעת שאת שלי

פרק 8

פרק 8:

" סליחה את יודעת אולי מה השעה?" שאלנו מישהי שעברה " אחת עשרה וחמישה" ענתה " מה בטוח?, שיט אין מצב" אמרה אריאל " תודה צום קל" אמרתי " גם לכן חמודות" חייכה. " בואי נלך לשם מהר" משכתי את ידה של אריאל " אני לא מאמינה , מה דיברנו כ"כ הרבה זמן?" הייתה מופתעת והאמת שגם אני הייתי מופתעת. " כנראה" אמרתי בלחש. " טוב לא נורא הם יבינו את הרגשת לא טוב" אמרה כשבדיוק הגענו. " תודה באמת" אמרו ליאור וירין ביחד " מצטערות" ענינו אני ואריאל גם ביחד . " טוב לא נורא, איך את מרגישה נועם?" שאלה ליאור " אני יותר טוב , תודה" עניתי בחיוך אך הייתה לי הרגשה מוזרה כזאת בגוף. " מעולה, אתן רוצות להסתובב או שנשב?" שאלה ירין. " אממ אכפת לכן אם נשב קצת ואז נסתובב? יש לנו גם את כל הלילה להעביר" חייכתי שוב חיוך קלוש. מה יש לי היום?! " בטח, בואו יש פה ספסל" הצביעה ליאור לעבר הספסל. " אז מה היה לך?" שאלה ירין בזמן שהתיישבנו על הספסל. " אני לא יודעת, הייתה לי חולשה בגוף" עניתי ובזווית העין קלטתי את אריאל מנסה לתפוס את המבט שלי. "מה?" סימנתי לה עם היד . ראיתי את שפתייה זזות אך לא הצלחתי לשלוט מה היא אומרת " מה?" שאלתי שוב עם היד " הוא מאחריך" זה מה שהבנתי משפתייה אך לא הייתי בטוחה שזה מה שהיא אמרה. " מי?" שאלתי ועוד לפני שהספיקה להגHב שמעתי קול גברי נמוך וצרוד " את בסדר?". הסתובבתי אחורה לראות במי מדובר וראיתי אותו.... , אלוהים זה לא קורה לי! " אתה מדבר איתי?" שאלתי בחוסר הבנה ובקול חלש. " כן, חברה שלך אמרה שאת לא מרגישה טוב , לא?" שאל, מובך?

" היא אמרה שלא הרגשתי טוב? , לך?" שאלתי בחוסר הבנה. " לא" ישר ירין ענתה " לא" הוא ענה מיד אחריה. "שמעתי אות אומרת שלא הרגשת טוב, ואת די חיוורת, הכל בסדר?" הוסיף. " כן, לא הרגשתי כל כך טוב אבל עכשיו יותר טוב" עניתי בגמגום וקול חלש. " הא, ועכשיו? את בסדר?" ענה " כן עכשיו אני בסדר, יותר טוב , תודה" עניתי בחיוך קלוש שגם אותו היה לי קשה לעשות. " ופי, מעולה, תרגישי יותר טוב , צום קל" אמר . " תודה" " גם לך הוספתי וחייכתי " תודה ענה בחיוך והמשיך ללכת. איזה חיוך מושלם יש לו.

אני עומדת להתעלף, מה הלך כאן הרע?! שמישהו יסביר לי בבקשה!