החבר הכי טוב שלי

פרק 5

--

אנחנו עכשיו בהפסקת אוכל. כשאני אומרת אנחנו אני כמובן מתכוונת אליי, אל כיילב ואל סופיה.

אני וכיילב יושבים אחד ליד השני, לא מפסיקים להסתכל על סופיה שמולנו שלא נוגעת באוכל שלה, ואפשר לומר בבועה של עצמה.

אנחנו דואגים לה, דואגים לה מאוד. היא מנסה להיראות חזקה כמו שסופיה יודעת, אך אני מכירה אותה טוב מאוד כדי להבין שבפנים מתחוללת אצלה סערת רגשות ושהיא בשניות עלולה להתפוצץ.

"תעיפו את העיניים שלכם ממני כבר." נאנחה ועשינו את עצמנו לא מסתכלים עליה.

"את בסדר?" שאלתי והיא הרימה את מבטה אלינו, היה אפשר לראות שהיא בכתה, המון.

"אם נתעלם מהעובדה שהילד שהכי אהבתי בעולם בגד בי, נשבר לי הלב, ואני פאקינג בבית ספר במקום להישאר בבית ולמרמר על החיים שלי, אז כן אני בסדר." אמרה בציניות מוחלטת והזיזה את מגש האוכל הצידה.

"סופיה.." באתי להגיד והיא קטעה אותי "תחסכי ממני את העידוד נעמי. אני אהיה בסדר. כעת תתני לי לשחרר." אמרה, קמה והלכה.

״אני דואגת לה כיילב, זה עד כדי כך נורא?" שאלתי בעצב, למרות שבתוך תוכי אני יודעת בדיוק עד כמה שזה נורא. לא חוויתי בגידה בחיי ואני מקווה שלא אחווה, אבל רק מלחשוב על מה שהיא עוברת ובעיקר אחרי הקשר שלה ושל מורן, בהחלט שובר לי את הלב.

מסכנה שלי סופיה, אני מקווה שהיא תבין כמה שיותר מהר שמורן הוא חתיכת אידיוט. אני מקווה שהיא תשחרר את כל הרגשות בתוכה, אך לא תגזים איתם יותר מידי כמו שהיא רגילה.

"זה לא נורא, אבל תתני לה לשחרר באמת. זה יעשה לה טוב בסופו של דבר." ניסה לשכנע אותי ואני הנהנתי.

"אם אתה אומר." מלמלתי.

"אז אני צודק." גיחך, גלגלתי את עיניי והעפתי את הזית שהיה לי בצלחת עליו.

אני מקווה שהוא שווה את כל הזיתים שעפים עליו שלא מגיעים לקיבתי.

**

יום שישי הגיע.
את האמת שרק קיוויתי שהוא יגיע כבר.

סופיה מתדרדרת מרגע לרגע.

עברו כמה ימים מאז אותו יום שהם נפרדו, ביום הראשון היא הגיעה לבית ספר והעמידה פנים שהיא בסדר, אבל בכל רגע נתון היא נשברה ובכתה.

ביום השני היא צעקה על כל מי שפנה אליה.

ביום שלישי היא לא נכנסה לשיעורים.

ביום הרביעי היא פשוט לא באה לבית ספר.

ועכשיו, סוף סוף יום שישי.

אנחנו נהיה יחד היום בערב, היא תשתחרר סוף סוף, תשתכר עד המוות כמו שאני מכירה אותה, ותחזור הביתה שהיא לא זוכרת את השם שלה, אבל לפחות היא סוף סוף לא תצטרך לחשוב על מורן, אלא תהיה מרוכזת בעצמה.