יש לי תחושה שאתן עומדות לאהוב את הפרק הזה, והאמת היא שזה אחד הפרקים האהובים עליי עד כה.
ולא אזכיר שהוא גם ארוך במיוחד!
אז ללא דיבורים נוספים, לכו לקרוא!
--
הפסקת אוכל, סוף סוף.
הייתי רעבה, יכולתי לטרוף חצי מהבית ספר.
נכנסתי לחדר אוכל, מחפשת בעיניי את סופיה, אך היחיד שמצאתי היה כיילב שבדיוק נעמד לצידי. זה בהחלט גרם לי להתהפכות קטנה בבטני אך ניסיתי להתעלם ממנה ולהתפקס על עצמי.
"רעבה?" שאל.
"גוועת!" אחזתי בבטני והתנהגתי כאילו אני מתעלפת עוד רגע.
"לא את שרוטה, בואי נלך לשבת." משך אותי על ידי כך שאחז את ידו בידי והוביל אותנו אל השולחן. הלב שלי נצבט באותו רגע וכנ"ל על הבטן, לא ידעתי למה ואני מאוד מקווה ש'נפלאות תת המודע' שלי מקשיבות לסופיה ולשטויות שלה.
אני לא מוכנה לסכן את הקשר שלי עם כיילב, אנחנו חברים טובים מידי בשביל להפוך ליותר מזה. עליי פשוט לשכוח מזה לגמרי.
התיישבנו אחד מול השני בשולחן והתחלנו לאכול.
אכלתי כמו בהמה טיבטית שלעולם לא ראתה אוכל לפני, וכיילב לא הוריד ממני את העיניים לשנייה.
"נו מה נסגר." אמרתי מבוישת והתחלתי לנקות את פניי אולי הוא מנסה לצחוק עליי כמו שהוא עושה תמיד שאני מתלכלכת מהאוכל, אך לא היה כלום על פניי.
"סתם, את נראית מאוד חמודה שאת בולסת את האוכל כמו משוגעת." צחק והתחיל לאכול את האוכל שלו בדיוק כמו בריטי אמיתי, כלומר בנימוס.
אבל רגע, הוא אמר שאני נראית חמודה? מה, אבל.. הוא אף פעם לא אומר לי שאני נראית חמודה, בדרך כלל אנחנו רק יורדים אחד על השני, מה הולך פה.
אני מקווה שאני לא הוזה את זה.
"ת..תודה." מלמלתי, לא יודעת בדיוק מה לומר ואיך לומר, הבטן שלי התהפכה והרגשתי כאילו אני עומדת להשתגע. לא ידעתי מה לעשות.
אני מרגישה פתאום כבולה ושאני לא יודעת איך להתנהג יותר בקרב כיילב. המשכנו לאכול בשקט, יכולתי להרגיש אווירה מתוחה בינינו אך לא היה הסבר מדויק למה. הרגשתי שכיילב מתחרט על דבריו שאמר לפני שנייה ואני, טוב אני לא יודעת מה לעשות שוב.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
ChickLitתמיד יש משהו שמשנה את הכל, תמיד יש משהו ששובר את כל החוקים, משהו שעלול להפוך את כל החיים ולשנות אותם מקצה אחד לשני. הם תמיד היו החברים הכי טובים, מאותו היום בו הם דיברו לראשונה, הם גדלו יחד, חוו את החיים אחד עם השנייה. אבל כמו שנאמר קודם, תמיד יש מש...
