בקשה קטנה, לכל הצופות אשר קוראות את הסיפור ועוקבות אחר כל פרק, אך לא מצביעות/מגיבות, זה די.. לא יודעת למצוא את המילה המתאימה, אבל מבאס אותי. כי תאכלס מה שאני הכי אוהבת לראות זה את התגובות של הקוראות, לראות איך הסיפור שלי נגע בהן והכל, וכל צפייה שיש לי גורמת לי לחשוב מחשבות כמו האם מי שקרא אהב, מה דעתו על הפרק, על הדמויות, על המתרחש, זה באמת מעניין אותי ואני באמת קוראת כל תגובה כי אני גם אוהבת לקרוא כל תגובה. אז, לכל הצופים למיניהם שלא מגיבים/מצביעים, אשמח שתתחילו, אני באמת אעריך את זה מאוד, תראו גם אתם בעצמכם נוכחות! אני רוצה להרגיש בנוכחותכם!
עכשיו, לא אחפור יותר מידי, לכו לקרוא את הפרק, שהוא פשוט חמוד לפי דעתי.
השיר: Show Me Love - Robin Schulz 💗 (חייבת לציין אחד האהובים עלי)
--
ושוב, הבטן שלי התהפכה ורק חיכיתי לרגע שכיילב יוריד את הכיסוי מעיניי ואני אוכל לראות לאן הגענו ולאן הוא לקח אותי. הרגשתי את ידיו אוחזות במותניי, מה שגרם לגוף שלי להתחשמל למרגש מגעו.
"הגענו." אמר בקולו הצרוד שהפך להיות כמו שירת מלאכים עבורי והרגשתי כיצד ידיו מותירות את הקשר של הכיסוי, וכך כעבור מספר שניות הכיסוי נפל מעיניי אל הרצפה ואני יכולתי לראות איפה אנחנו. רק מלראות את זה, הלב שלי החסיר פעימה.
היינו במצוק, המשקיף לים. פה, במקום הזה, חווינו כל כך הרבה דברים. היינו פה בפעם הראשונה בטיול השנתי של כיתה ה', כאשר שנינו עומדים על סוף המצוק, אומרים אחד לשנייה שאנחנו לעולם לא ניפרד ונישאר לעד החברים הכי טובים, וחרטנו על אבן את ראשי התיבות של השמות שלנו.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
ChickLitתמיד יש משהו שמשנה את הכל, תמיד יש משהו ששובר את כל החוקים, משהו שעלול להפוך את כל החיים ולשנות אותם מקצה אחד לשני. הם תמיד היו החברים הכי טובים, מאותו היום בו הם דיברו לראשונה, הם גדלו יחד, חוו את החיים אחד עם השנייה. אבל כמו שנאמר קודם, תמיד יש מש...
