"אני אנוכית, חסרת סבלנות, וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני יוצאת מכלל שליטה ויש זמנים בהם קשה להתמודד איתי. אך אם אתה לא יכול להתמודד אם המגרעות שלי, אז אתה בטוח לא שווה את הטוב שבי."
– מרילין מונרו
כמו כל בוקר בזמן האחרון אני קמה עוד לפני שהשמש בכלל זורחת ויוצאת למרפסת שבחדרי ויושבת על הכורסה שביקשתי מאבי שיקנה לי וחושבת על הכל ועל כלום , נזכרת בדברים שעברתי וקרו לי ונזכרת במשפט שהאקס שלי אדם , אמר לי.
*פלאשבק שנה אחורה*
׳מאמי די תפסיק רגע , אני רצינית׳ אמרתי לאדם ׳מה חיים שלי מה׳ ענה ירד מעליי והתיישב מולי ׳אתה חושב שיהיה לסיפור שלנו סוף טוב ?׳ שאלתי, והוא רק ענה לי במשפט קצר שאני לא אשכח ׳סופים טובים יש רק באגדות׳ ויצא מביתי במהירות.
מרוב ששקעתי בזיכרונות לא שמתי לב לזריחה שהגיעה , כנראה שהייתי שקועה הרבה זמן בזיכרונות. אני לא יודעת להסביר את זה במילים , אבל בכל התקופה הזאת שאני קמה מוקדם אני אוהבת לראות את הזריחה יש בה משהו מאוד מרגיע שאני אישית מאוד אוהבת.
נכנסתי לחדרי ובדקתי מה השעה בשעון שבחדרי, ראיתי שעוד מוקדם מידי בשביל להתחיל להתארגן לבית ספר אז לבשתי את הטייץ בורדו של נייק , גוזיית ספורט ומעל זה חולצה שחורה נופלת , את נעלי הספורט השחורות לבנות שלי ויצאתי לריצה בפארק שקרוב לביתי , הרגשתי כל כך טוב בזמן שרצתי , הרגשתי איך כל הלחץ וכל מה שהרגשתי משתחרר ונותן לי לנשום כמו שצריך הרגשתי כבר שהכל חונק אותי , חברות שלי אומרות שאני מגנט לצרות פשוט , והמשכתי במחשבות שלי על כל מיני סיטואציות ודברים שקראו לי .
לאחר בדיקה מהירה בטלפון ראיתי שכבר הגיע הזמן שאני אחזור הביתה להתארגן לבית הספר אז רצתי בחזרה לביתי וישר נכנסתי להתקלח בזריזות.
התחלתי להתארגן ליום הראשון של הבית ספר קודם כל ייבשתי את שיערי עם הפן וברגע שהרגשתי וראיתי שהוא יבש שמתי ג'ינס קרעים בהיר , חולצה לבנה נופלת ואת הנעלי הסופסטאר האדומות שלי ענדתי את שעון המייקל קורס , הפנדורה שאדם קנה לי , הטבעות שלי והצמיד זהב שלא יורד לי מהיד עברתי מול המראה שמתי קצת סומק כי נראתי חיוורת , מסקרה , ועיפרון מזל שאני לא צריכה להשקיע מאמץ במחליקים שמספיק רק שאני ייבש את השיער שלי והוא כבר חלק , ובדיוק אמא צעקה לי ׳ליה אני מאוד מקווה בשבילך שאת לא מתכוונת לאחר ליום הראשון שלך בכיתה יא ׳ לקחתי את התיק בית ספר דחפתי לתוכו את כל הספרים שאני צריכה מסטיקים ואוזניות וירדתי למטה פוגשת בפרצופם של אחי ואחותי הקטנים עומר ועדן ושל אימי ואבי לקחתי את השוקו שאני כל כך אוהבת מהמקרר ובדיוק חברתי הטובה נועה התקשרה ׳במקום הקבוע ?׳ שאלתי והיא רק צחקה וענתה שהיא מחכה לי ושאני יבוא מהר וניתקה את השיחה .
לקחתי את השוקו , המפתחות של הבית , התיק והתקדמתי אל הדלת בזמן שאני קוראת ביי לכולם . וממלמלת לעצמי ׳כיתה יא הנה אני באה ..׳
