Finally me

פרק 3

׳יום אחד.
יום אחד אני אראה לכולם את מי שאני באמת.
יום אחד אני אצליח לעמוד מול כולם ולחוש גאווה ולא את הפחד הזה שתוקף אותי בכל פעם מחדש..׳

״אז למה את מחכה?״ שאלה אמה מנגבת את דימעתה שירדה במורד לחיה כשקראה את הקטע שכתבתי.

הרמתי את גבתי מחכה להסבר. הבטתי בה במבטי הקר וחסר הרגש.

״למה את מחכה ליום הזה, היום הזה יכול להיות היום, עכשיו.״ הסבירה,
״כשזה יהיה הרגע המתאים אני אדע.״ השבתי בוחנת את תנועות גופה. היא נאנחה והיה אפשר לשמוע את העצב בקולה.
״אולי רק תנסי?״ שאלה,
״את יודעת בדיוק מה קרה פעם קודמת, כשניסיתי.״ עניתי מדחיקה את הזיכרונות שאיימו להישתלט על מחשבותיי.

״אבל-״ אמה נקטעה על ידי הצעקה של האדם הכי שנוא עליי.

״איפה הילדה הזאת?!״

״מה עשית הפעם?״ קולה נשמע מפוחד והיא הביטה בי בדאגה.
עצמתי את עיניי ונאנחתי בעצבנות קלה, ״שכחתי שזה תורי הפעם לנקות את חדרו..״ מילמלתי
״טוב תלכי אליו במהירות, לפני שירצה להעניש אותך, המכות שלך מהעונש הקודם עוד לא החלימו.״ הינהנתי לעברה קמה בזריזות מהכיסא שעליו התיישבתי.

״הינה את!״ צעקתו הרמה הבהילה אותי וגרמה לי לקפוץ בבהלה, הסתובבתי לעברו מנסה כמה שפחות להביט בעיניו השטניות.
״את תענשי על שלא עמדת בזמנים.״ פסק גורם לפעימות ליבי להאיץ.

עונש?

״אני מצטערת.״ מילמלתי מורידה את עיניי למרצפות השחורות והשחוקות.
״למשרד שלי, מיד!״ השיב לא מוריד את טון דיבורו.

התהלכתי אחריו עד שלפתע הרגשתי יד מונחת על כתפיי, ידו העבירה בי זרם מוזר שגרם לי להרים את עיניי לעבר מי שהניח את ידו עליי.

זה היה אותו נער שבו נתקלתי אתמול.
״תני לי לטפל בזה.״ אמר מתעלם מנעיצות המבט של הילדים עליו.
״לא, הוא ירביץ לך.״ השבתי בכעס, מורידה את ידו ממני נכנסת במהירות למשרד של טום.

״את מבינה שבגלל כל האיחורים האלו שלך את תצטרכי להיענש, נכון?״ שאל בקולו הארסי, הינהנתי בראשי עומדת בקצה החדר, מביטה במרצפות מבלי לנוע.
״הרימי את מבטך אליי, והתקרבי אל שולחני.״ בלעתי את רוקי ונשמתי נשימה עמוקה מתקרבת אל שולחנו באיטיות.

״המבט.״ קולו נשמע כעוס, הרמתי את מבטי אליו רואה את השוט הגדול והמאיים בידו.

״חכה!״ ידו שכבר עלתה לאוויר כדי להכות אותי, נעצרה בגלל אותו נער שעצר אותי מקודם. רגע זה לא הנער מאתמול? אממ..לי- משהו, שכחתי איך קוראים לו.