Finally me

פרק 12

כל מה שכתוב בצורה כזאת זה מה שהיא כותבת ביומנה..
מקווה שתאהבו😘

'החיים אוהבים לתקוף אותך בדיוק כשאתה לא מוכן, בדיוק שנייה אחרי שקרה לך הדבר הכי מושלם ומשמח בעולם.' נאנחתי לעצמי מעצם המחשבה שעלתה מוחי.

אילו רק הייתי קצת פחות מטומטמת ולא הייתי יוצאת מהדלת. היציאה הזאת שיבשה לי את כל החיים..טוב יותר ממה שהם כבר היו משובשים..

'הכל התחיל כשהחלטתי ברוב טימטומתי לצאת מחוץ לדלת, למרות שליאם אמר לי שלא. במבט לאחור, עכשיו אני סוף סוף מבינה למה תמיד אומרים שהסקרנות הרגה את החתול, כי זה בדיוק מה שקרה לי..'

הבטתי סביב החדר שבו נמצאתי, הקירות נצבעו בצבע זועק של בורדו, ומסביבי לא היה יותר משולחן כתיבה וממיטה שעליה עכשיו כתבתי.

המיטה הייתה מיטה פשוטה אך צבעה הלבן הפך אותה ליותר מפוארת ממה שבאמת הייתה, שלא נדבר על שולחן הכתיבה שאליו היתה מחוברת מראה גדולה בצורת מעויין, עכשיו כשחושבים על זה, אולי זה בעצם שולחן איפור?..

'פתחתי את הדלת, מסתכלת ימינה ושמאלה ויצאתי בזהירות, למקרה שליאם יחזור ובמקרה כזה פשוט אחזור במהירות למטבח.

צעקות נשמעו מהחדר הסמוך, אך שני שומרים גדולים ובריונים עמדו מבחוץ ושמרו על הכניסה.

"איך אני אוכל לעבור את כל השומרים האלו?" מילמלתי לעצמי בלחש ואז עלה במוחי רעיון ענקי.'

למרות שעכשיו, כשאני חושבת על זה בדעה צלולה, הרעיון לא היה כל כך גאוני כי לא ממש ידעתי מה לעשות אחריו..

'התקרבתי אל אחד השומרים ושאלתי בקול רם וצלול, "אני יכולה לדבר עם ברק?" השומר הרים את גבתו, מופתע מלראותי מדברת איתו,
"הוא עסוק מידי בכדי לדבר עם משרתת פשוטה שכמותך." אמנם זה נשמע מעליב, אבל עם הבגדים שלבשתי, למה שיחשוב אחרת?
וגם זה בדיוק מה שתכננתי שיקרה. הייתי חייבת לדעת אם אוכל להסתנן לחדר בתור ה"משרתת" ואז אוכל לדעת על מה כל המהומה.

הינהנתי בראשי אל השומר וחזרתי במהירות אל המטבח נפעמת לגלות שהפעם החדר לא היה ריק.
"אני מפריעה?" שאלתי בבושת פנים כששני האנשים פשוט הביטו בי כלא מבינים מאיפה נפלתי עליהם.
"כן, ואת יותר ממוזמנת להיסתלק מפה." ענתה בגסות רוח הבלונדינית בעלת העיניים הירוקות שפשוט הביטו בי בשנאה טהורה, גורמת לברק להיאנח.

"סליחה." מילמלתי בחזרה והסתובבתי כדי לצאת מהדלת אלא שבדיוק אז ליאם נכנס בחזרה, נסער יותר מתמיד, אך במקום לומר משהו הוא פשוט קפא על מקומו והביט על הנערה שצעקה עליי ממקודם בתדהמה.

"טוב אז כדאי שאני אזוז." מילמל לפתע ברק במהירות והזדרז לצאת מהמקום, אך לפני שיצא לחש באוזני דבר שגרם לכל כך הרבה שאלות לצוץ במוחי.'