'נראה שהכל מתחיל להשתנות,
האם סוף סוף הצלחתי?
האם הצלחתי לשנות את העתיד שלי?
תמיד חשבתי שאתקע בתור האחת שלאמסוגלת להגן על עצמה, ותמיד צריכה אחרים בשביל זה.
אני הינה אני. עושה צעד אחר צעד.
סוף סוף הכל מסתדר...אז למה נראה לי שזה דווקא השקט שלפני הסערה...?'
ניערתי את ראשי מהמחשבות הרעות שניסו לעלות במוחי.
"את באה?" הרמתי את ראשי אליו והינהנתי לעברו.
מאז אותו יום שבו גילה לי את סודו, אדם לא עוזב אותי לשנייה. ולמרות שהבטחתי לו שוב שוב שלא אספר דבר לאף אחד, שום דבר לא עזר.
אני יודעת שאני אמורה לשנוא אותו, אבל איכשהו אני פשוט לא מסוגלת!
בהתחלה חשבתי שזה כנראה בגלל תמימותי הרבה, אך אז כשחשבתי מה היה קורה אם זה היה עם אשלי, הייתי מתנהגת אחרת לגמרי!
וכך הבנתי משהו...על עצמי...
"אתה חושב ששוב יציקו לי?" שאלתי, הוא גיחח לעצמו כאילו שאלתי שאלה מטומטמת של ילד קטן המבקש דבר שטותי.
"אחרי שסיימת לכתוב את המחזה-"
"לשכתב." תיקנתי אותו, גורמת לו לגלגל את עיניו לעברי,
"יום אחד את תכתבי ספר משלך וכולם ירוצו לקנות אותו." אמר, גורם לי לגחח בעצבנות.
הייתי כל כך עצבנית כשגיליתי שאשלי פשוט הראתה לכל מי שרצה חלקים מיומני הקודם, זה שגנבה ולא חשבה לרגע שארצה אותו בחזרה, ואפילו נתנה להם לקרוא אותו בשלמותו!
כך בעצם אדם גילה את כתיבתי, לא שהיא הייתה כל כך טובה, כן? סתם קישקשתי פה ושם סיפורים מדמיונותיי...
"..ועכשיו בטח שכולם ישגעו אותך כשעוד את צריכה לבחור אחד מהם לשחק את התפקידים הראשיים, והחשובים ביותר." אדם העיר אותי ממחשבותיי.
נאנחתי בשנית כשהבנתי שגם הפעם אצטרך להיתחבא מהם, מכל מי שרצה תפקיד טוב.
ולא שזאת הפעם הראשונה שאני מתחבאת מהם, רק שהפעם באמת שאין לי ברירה. הפעם זה לא רק בגלל שאין לי אומץ או כח לעמוד מול מבטיהם, אלא אך ורק בגלל שאני המפיקה.
לפני שנכנסנו בשער בית הספר, הבחנתי באדם שנראה לי מוכר הולך בכיוון ההפוך, בכיוון של בית האומנה.
לקחו לי כמה שניות להבין שזה היה החוקר!
מעניין אם הוא קרא בסוף את הדפים שלקח מאמה...
כולם פשוט משוגעים או מה??
כמעט כל אדם שאני פוגשת יוצא לו לקרוא את יומני.
לא הבנתי, מה אנשים לא מבינים שיומן אמור להיות פרטי ולא ספר שכל אחד יכול לקרוא בו?!
"מיקה, אנחנו יכולות לדבר שנייה?" שאלה רוז כשנפגשנו במסדרון, הינהנתי לעברה, ועזבתי את אדם שצעק מאחוריי שניפגש בהפסקה, בקפיטריה.
רוז הובילה אותי אל השירותים כשבכל הדרך היא לא העיזה להוציא ציוץ מפיה, ונראתה מאוד מפוחדת.
"זה בגלל שבחרתי שאת תגלמי את יוליה?" שאלתי, אחרי שרוז סגרה את הדלת מאחוריי, נשענת על הקיר ברוגע. היא הינהנה בראשה ונשכה את שפתה התחתונה כשלחץ התגנב אל פניה.
YOU ARE READING
Finally me
ספרות לנערות^^(Winner Wattys 2016!!!!)^^ מיקה ננטשה בתור ילדה בבית האומנה, היא הסתגרה בתוך עצמה כשהבינה שאף אחד לא יחזור בשבילה, אבל בגלל שהיא מחביאה את רגשותיה ואין לה שום דרך להוציאם, היא כותבת. היא כותבת על כל אשר על ליבה. אבל מה שהיא הכי אוהבת זה לכתוב קטעי...
