הבטתי בעצמי, בבאותי, במראה שבחיים לא ראיתי בעבר. נראתי חיוורת כירח, עיניי היו אדומות ונפוחות.
לא הבנתי היכן נמצאתי, ניסיתי לזוז אך הייתי שקועה במקומי.
לפתע שמעתי קולות, ציחקוקים!
ניסיתי להזיז את רגליי אך ללא הצלחה עד שפתאום הרגשתי שאני נופלת אל תוך תהום עמוקה ללא הפסקה. ניסיתי להחזיק בדבר מה, אולם אז הרגשתי טיפה על לחיי, טיפה שגרמה לי להבין שאני חולמת...כנראה.
ניסיתי לפקוח את עיניי, להזיז את גופי, לעשות משהו! אבל שום דבר לא הצליח לי.
"היא מנסה להתעורר!" נשמע קול מוכר של בחורה, הקולות שנשמעו לידה היו יותר מלאי תקווה בניגוד אליה, חוסר התקווה שנשמע בקולה צבט את ליבי.
למרות החושך שמילא את ראייתי שמעתי קולות סביבי. שמעתי דלת נסגרת וצעידות אשר התקרבו אליי, כנראה, מפני שנשמעו מילמוליהם של הדמויות קרוב יותר.
הקולות נשמעו מוכרים אך לא יכולתי לעשות דבר בכדי לרמוז להם שאני יכולה לשמוע אותם. הרגשתי שגופי שוקל טון.
הצלחתי להבין כמה מילים מהמשפטים שזרקו הדמויות.
"היא...נכון?"
"אני...אתה...אדם..."
המשפטים היו כל כך לא ברורים, ניסיתי להצמיד מילים מסויימות כדי שהמשפטים ישמעו הגיוניים, אך שום דבר לא נראה לי מתאים.
שקעתי בתנומה עמוקה ומלאת סיוטים.
'נמאס לי בכל פעם מחדש לפחד.
לפחד מלהשיג את מה שאני רוצה,
לפחד מלדבר ומלהראות את מי שאני באמת.
נמאס לי מלרחם על עצמי, ומלהיות כל כך חלשה!
כשאני אתעורר, ארצה להפוך למישהי אחרת לגמרי, למישהי שלא מפחדת להראות לעולם את מי שהיא, לאחת כזאת שלא יהיה לה אכפת מה אומרים אחרים.
ושבעיקר אתחיל סוף סוף להינות מהחיים.'
***
בחלומי ראיתי דמויות רבות, כאלו שהכרתי יותר וכאלה שהכרתי פחות.
כל כך הרבה פעמים הדחקתי את האנשים ממני בכדי לא להיפגע, כשבעצם זה הדבר שהכי פגע בי...
נבהלתי לרגע כשהרגשתי יד מלטפת את זרועי, הרמתי את ראשי נפעמית לגלות את הפנים של אימי, היא הייתה כל כך מטושטשת.
טוב זאת לא הפתעה כל כך גדולה, בכל זאת לא ראיתי אותה מאז גיל חמש, זה נס שאני בכלל עוד זוכרת איך היא נראת.
"אני אמצא אותך." לחשתי לעברה, גרוני שרף כשראיתי איך פניה נמחים מולי, נעלמים מחדש בתוך מחשבותיי.
זה כל כך מוזר לדעת שאני חולמת ובכל זאת להיבהל בכל פעם שאני רואה דמות אחרת בחלומי.
כשהרגשתי בשנית יד מלטפת את זרועי, לקח לי כמה שניות להבין שזה לא חלום.
התעוררתי, בערך. ניסיתי לפתוח את פי אך כשלא הצלחתי ניסיתי לפחות להמהם, כדי שמי שלידי יבין שאני מנסה להתעורר. זה הצליח. היד לחצה את ידי בעדינות כאומרת שהכל בסדר.
YOU ARE READING
Finally me
Chick-Lit^^(Winner Wattys 2016!!!!)^^ מיקה ננטשה בתור ילדה בבית האומנה, היא הסתגרה בתוך עצמה כשהבינה שאף אחד לא יחזור בשבילה, אבל בגלל שהיא מחביאה את רגשותיה ואין לה שום דרך להוציאם, היא כותבת. היא כותבת על כל אשר על ליבה. אבל מה שהיא הכי אוהבת זה לכתוב קטעי...
