רק שתינו

פרק-3

אחר כך דיברנו מלא עד ששמנו לב שהשעה הייתה 10 בלילה,ולוס הייתה צריכה ללכת,נפרדנו ונכנסתי להתקלח,נהנית מהמים החמים וכשיצאתי לבשתי את הפיגמת גירפה שלי.
"שוב את עם הגירפה הזאת?" אח שלי אמר וצחק.
"כן,יש בעיה?" אמרתי והלכתי למטבח להכין לי כריך.
"אין.." הוא מילמל תוך שהוא נועץ את עיניו בטלויזיה.
עליתי לחדר לאכול ונכנסתי לפייס.
רוני:
ראיתם את הילדה החדשה הזאת? נראית כאילו ההורים שלה זרקו אותה מהבית והיא חיה ברחוב
מתחת לפוסט היו מלא תגובות של ילדים מהשכבה שהדהימו אותי,מלא בנים שהיו לטובת רוני והוסיפו לדעתה.
נבהלתי וחשבתי על זה שאולי אין לה עדיין פייסבוק של אף אחד...
בדקתי מי עשה לפוסט שלה לייק ויותר מחצי שכבה עשו,ויותר מ40 תגובות היו והמשיכו לעלות.
למחרת בבית ספר חיפשתי את לוס בעיניי וראיתי אותה יושבת בשולחן שלנו בצד הכיתה וקוראת,היא ראתה אותי ונפנפה לי לשלום,נפנפתי לה גם והתיישבתי לידה.
"היי,מה קורה?" היא שאלה וסגרה את הספר.
"בסדר.." מילמלתי והסתכלתי על החבורה של רוני בצד השני מצחקקת.
"קרה משהו?" היא שאלה והסתכלה עליהם גם,רוני שמה לב שהיא מסתכלת עליה וסיבבה את מבטה והצביעה עלינו וכולם גיחכו.
"למה הם צוחקים עלינו?" היא שאלה "זה בדיחה?"
"בואי" אמרתי ומשכתי אותה מהשולחן שלנו החוצה,לא היה לי אכפת שהיה צילצול,רק רציתי להתרחק מכולם לפני שלוס תיפגע.
גררתי אותה לספסל בגינה הבית ספרית שאליו אף אחד לא מגיע,והתיישבנו.
"אבל..יש שיעור אנגלית..את יודעת עד כמה המורה הזה רע והוא יעניש אותנו שהברזנו.." היא אמרה בקול שקט "אל תדאגי" קטעתי אותה "לא יקרה כלום" וחיבקתי אותה.
במהלך כל השעה דיברנו וצחקנו על הספסל בגינה,עד שהצלצול צלצל ברחבי בית הספר וכמעט כל הכיתה,כשרוני לפנים,כאילו היא מובילה צבא למלחמה,נכנסו לגינה.
"הו שלוםםם" היא אמרה בקול מתנשא "אני רואה שאת" היא הצביעה על לוס "עדיין רודפת אחרי החנונית" היא הצביעה עלי,לוס התעצבנה וקמה על רגליה "ולמה זה אכפת גברת אני-מלכת-הכיתה-וכולכם-עבדיי?!?" היא צעקה,רוני הסתכלה עליה במבט מרוגז ואמרה "הו,אז אני מבינה שאין לך פייסבוק" היא אמרה,לוס הסתכלה עליה מבולבלת ורוני הוציאה את הטלפון הנייד שלה והראתה לה את הפוסט בפייסבוק,לוס נדהמה,זרקה את הטלפון על האדמה בקול ניפוץ ורצה בוכה אל המבנה של בית הספר,רצתי אחריה בלי להביט לאחור אל המבט ההמום של רוני למראה הטלפון השבור.
עקבתי אחרי לוס וראיתי שהיא נכנסה למקלט של הבית ספר,שכנראה היה פתוח וסגרה אחריה את הדלת אבל לא נעלה.
"לוס?" נכנסתי בשקט והדלקתי את האור וראיתי אותה בוכה "תתעלמי מהם...הם לא שווים את זה את יודעת" הנחתי את תיקי בצד וחיבקתי אותה,היא הניחה את ראשה עלי וניגבה את הדמעות "גם בבית הספר הקודם זה היה ככה...עשו עלי חרם והייתה לי רק חברה טובה אחת ואת הילד שהתאהב בי ובגלל זה הסכמתי לו פעם אחת כי חשבתי שאולי זה יהפוך אותי למקובלת,מסתבר שטעיתי..." היא לחשה והתחילה לבכות שוב,חיבקתי אותה וישבנו ככה במשך כמה דקות "לוס,לא נשאר לנו הרבה זמן,בואי נעבור את השנה הזו ביחד,טוב?" אמרתי בשקט ונישקתי אותה,היא לא התנגדה ונישקה אותי בחזרה,וכשהתנתקנו היא הנהנה והוציאה טישו מתיקה שהיה לידה.
יצאנו מהמקלט וחזרנו לכיתה,כנראה באיחור,כי כשנכנסו גברת דומפסון,המורה להיסטוריה,עמדה עם פנים כעוסות וכל הכיתה צחקה,באתי אליה ולחשתי לה באוזן שהיינו בשירותים והיא רק הנהנה ורשמה ביומן שלה,הלכנו להתיישב במקום שלנו והיה על השולחן פתק,לוס הראתה לי אותו ופתחה ואחרי שקראה את הפתק היא הראתה לי אותו והתעסקה בספרים,פתחתי אותו וקראתי:
"לידיעתכן,יש מחר מסיבה בבית של רוני,היא הזמינה את כל הכיתה כנראה חוץ ממכן,אני רק רוצה לעזור,אני לטובתכן,כמו מרגל,בהפסקה הראשונה מחר בשער בית הספר,תבואו,מצפה לכן" ולמטה הייתה רשומה האות L.