רק שתינו

פרק-5

התעוררתי בבוקר והסתכלתי על השעון "7:50" מילמלתי לעצמי ושנייה אחר כך נכנסתי לפוקוס ושמתי לה שאני אאחר,קמתי מהמיטה מהר,לבשתי את התלבושת בית ספר עם מכנס גינס עם קרעים,נעלתי נעלי אולסטאר,לקחתי את התיק ושמתי בו כסף,את הטלפון שלי ומפתח ורצתי החוצה מהבית בתקווה להספיק.
בדרך לבית ספר לא שמתי לב ונתקלתי במישהו ונפלתי עליו.
"סליחה!" קמתי ממנו מהר בלי לחשוב והמשכתי לרוץ,לא סיבבתי את ראשי למבט המבולבל שלו.
הגעתי לכיתה מתנשפת ולמזלי המורה עוד לא נכנסה לשיעור,התיישבתי ליד לוס והנחתי את התיק לידי.
"ממי ברחת?'' היא גיחכה והסתכלה על דלת הכיתה למראה המורה למדעים.
"קמתי מאוחר" לחשתי לה ונעמדתי גם.
"בוקר טוב לכולם" גברת האמף אמרה וסימנה לכולנו לשבת.
הסתכלתי הצידה וראיתי את לירון יושב בשולחן לידינו,כשהוא עם שקית קרח על הראש.
"מה קרה?" שאלתי אותו בלחש כשהיא לא ראתה.
הוא תלש דף ממחברתו שהייתה על השולחן ,כתב משהו והגיש לי "את באמת לא זוכרת שנפלת עלי לפני חצי שעה בערך?" ואז נזכרתי שבטעות התנגשתי במישהו אבל לא חשבתי על להסתכל על מי.
כתבתי לו סליחה על הפתק וקיפלתי וכשרציתי להעביר את הפתק חזרה ללירון גברת האמף צעקה שחשבתי שהגיעה עד חדר המנהל "מיס קייללללל" "כן?" עניתי בתמימות ומיהרתי לדחוף את הפתק בין רגליי.
"אני לא מבינה,אני כבר שעה שואלת אם את נוכחת ואת לא מקשיבה?" היא מסתכלת עלי במבט זועף.
"אני מצטערת שלא שמעתי" אני אומרת אבל בראש אומרת את זה מצחיק יותר.
"תלמדי להקשיב יותר" היא רשמה משהו ביומנה והתחילה ללמד.
העברתי את הפתק ללירון ו2 דקות אחרי זה הוא העביר לי אותו חזרה "תבואי בהפסקה הראשונה לספסל בגינה לבד" הסתכלתי עליו והוא עשה את עצמו שקוע בלוח.
בהפסקה הלכתי לכיוון הספסל ולוס באה אחרי.
"לוס את יכולה ללכת לכמה דקות? לירון אמר שהוא רוצה לדבר איתי" אמרתי לה והיא הנהנה כמבינה ונכנסה חזרה לבניין.
הלכתי לספסל ולירון כבר ישב שם וסימן לי לשבת לידו.
"היי" אמרתי והתיישבתי לידו.
"קייל תקשיבי,רציתי לדבר איתך.." הוא אמר מהוסס.
"דבר,אני מקשיבה"
"אוקיי..אממ...את האמת שזה דיי מסובך.." הוא אמר ושמתי לב שהוא לא שקט עם עצמו "הופה לירוןןןן" רוני הגיעה לחצר,משום מה הפעם לבד.
"מה את רוצה?" הוא הסתכל עליה במבט חשוד.
"אני מבינה שאתה רוצה להיות בדחייה גם" היא אמרה והעבירה את מבטה אלי "ואת" היא אמרה והצביעה עלי "תגידי לחברה שלך שהיא חייבת לי 50 דולר על התיקון של הטלפון שלי ששברה" היא הסתכלה עלי עצבנית והלכה.
"ואני חשבתי שהיא תשכח מזה.." לירון אמר בשקט.
"למה שהיא תשכח? הטלפון שלה התנפץ למיליון רסיסים באותו היום" אמרתי לו והוא רק הסתכל עלי "אבל לפחות הייתה לה סיבה טובה לעשות את זה" אמרתי והוא הנהן כמבין.
"טוב אז אני.." דיבורו נקטע כשהצלצול צלצל ברחבי בית הספר והחזיר את כולם לכיתות.
"תגיד,לא אכפת לי לאחר" אמרתי והושבתי אותו חזרה.
"אני אוהב אותך" הוא אמר ולא הספקתי להגיב והוא קם ורץ לכיוון הכיתה.
מלא מחשבות התרוצצו בראשי,על אולי היה מאוהב בי קודם והסתיר או שכשראה שאני מתחברת עם לוס הוא וויתר אבל זה הפריע לו ועוד כמה מחשבות.
נכנסתי לכיתה וראיתי התקהלות מסביב לשולחן שלי ושל לוס.
"מה קרה?" שאלתי את לוס כשראיתי אותה בוכה והתיישבתי בשולחן שלנו.
"חנונית" מישהו צעק מאחורי ולא היה אכפת לי מי צעק את זה והתעלמתי,לחשתי ללוס לבוא איתי והיא רק הינהנה.
הלכנו ביחד לשירותים וסגרנו את הדלת.
"מה קרה שהם התנפלו עלייך?" שאלתי והיא ניגבה את דמעותייה והתחילה לספר.
"ישבתי בהפסקה במקום שלנו וסידרתי את התיק,ואז בטעות נפל לי הטלפון וכשהתכופפתי להרים אותו ראיתי אותו בידה של רוני,היא אמרה לי שהיא לא תיתן לי את הטלפון עד שאשלם לה 50 דולר במזומן עד סוף השבוע אחרת היא תחשוף כל מה שרשום בו,וקייל התכתבנו שם על סודות.." היא יבבה והתחילה לבכות שוב.
"כמה כסף יש לך כאן?" שאלתי אותה והוצאתי את הארנק שלי והיו בו 30 דולר.
"20" היא אמרה והוציאה את השטר,הראתי לה את הכסף שהיה אצלי ובאתי לצאת מהשירותים לכיוון הכיתה כשלוס משכה אותי "לא..אני לא מוכנה לתת לך לשלם יותר" היא אמרה והחזיקה עדיין בידי.
"לוס תרגעי,אני אחזיר לך את הטלפון רק תישארי פה" אמרתי ויצאתי מהשירותים עם הכסף.
"קחי" הנחתי מול רוני על השולחן שלה את הכסף והושטתי יד לקבל את הטלפון של לוס.
"אני רואה שהבכיינית לא מסוגלת לבוא לפה לבד,נכון?" היא לגלגה והוציאה מתיקה את הטלפון של לוס והניחה אותו בידי בחוזקה.
יצאתי מהכיתה והלכתי לשירותים אבל לוס לא הייתה שם,הדבר היחיד שהיה שם,תלוי על המראה,פתק עם כתב ידה של לוס,וכשקראתי אותו כמעט נפל לי הטלפון שלה מהידיים.