סיימון, גבר בן כ30 עם שיער ארוך לבן, תמיד היה לובש שחור. הוא גם תמיד לבש מגבעת, גם היא שחורה. עורו היה חיוור כסיד, ואם לגעת בו-מייד נתקפת צמרמורת, וקור היה עובר דרך הגוף שלך. היית מרגיש את הדם בגופכם מתקרר, ואם המגע לא היה נפסק-הייתם מאבדים הכרה.
במידה ואיבדתם הכרה, הייתם מוצאים את עצמכם על שולחן ניתוחים, כשבמקום הידיים והרגליים שלכם יש ידיים ורגליים מעץ, קשורים בחוטים.
הוא היה רוקד איתכם, ואחרי כל פעם שהייתם מאבדים הכרה לאט לאט הגוף שלכם היה הופך לעץ מעצמו, עד שלבסוף רק העיניים שלכם והמחשבות שלכם היו שלכם באמת.
אבל קללת העץ הייתה מתגשמת רק אם הוא היה מחליף את הידיים והרגליים שלכם בעץ, ורק אם הוא היה מטיל בכם את הכישוף.
במידה והוא לא עשה את זה-אחרי ההתעלפות הראשונה המגע שלו לא היה משפיע עליכם כל כך.
סיימון היה בודד ללא ספק. הוא היה בודד ועצוב, גם אם לא הראה זאת לבובות שלו. ובכל זאת הבובות שלו ידעו כמה עצוב ובודד הוא. פעם ביום, למשך כשעה, הבובות יכלו לנוע בחופשיות, אבל הן לא ניצלו את זה כדי לברוח. הן נשארו עם סיימון. סיימון לא היה מפלצת, והן רצו לראות את החיוך האמיתי שלו.
ואז, יום אחד, סיימון-שיצא לחפש לעצמו בובה חדשה, אחרי שהבובה שלו אמה נאכלה על ידי טרמיטים, חזר צוחק עם אישה צעירה, בת כ20.
הם היו חוזרים ככה במשך חצי שנה, רוקדים ונהנים, ואז היא גם החלה להישאר אצלו ללילה.
הבובות קנאו. הו, כמה שהן קנאו. והמאסטר שלהן כבר לא השב להן תשומת לב, ולאט לאט הבובות היו מתפרקות מחוסר שימוש. לבסוף, רק בובה אחת, קארן, נשארה לעמוד. היא התגנבה לחדר של הזוג הישן, ורצחה את האישה. אחר כך היא כרתה לסיימון את הידיים והרגליים, והחליפה אותן בעץ.
סיימון, שהתעורר בגוף מעץ, מאותו יום הפך בלבובה של קארן, אומלל ובודד יותר מתמיד... אך הוא עצמו היה אשם בזה שהבובות שלו הרגישו את מה שהוא התרגל להרגיש, ועליו לשלם.
אחרי כמה זמן מצאו את ביתו נטוש, כשבחדר השינה גופה של אישה, ובמרתף שתי בובות-של קארן ושל סיימון-שתלו את עצמן.
YOU ARE READING
סיפורים קצרים
Short Storyאני בנאדם שמקבל השראה מכל דבר, ואני חולם בהקיץ המון, אבל לא הכל מספיק לספרים שלמים-אותם אני לא מפרסם בינתיים. כאן יהיו בעצם הסיפורים הקצרים שעולים לי לראש בשוונג (אזהרה: אם לא כולם על הומואים, אז רובם. אני רוצה חברT~T) מקווה שתהנו3: חסכתי לעצמי אנרג...
