סיפורים קצרים

פאנפיק על דרארי

לפני שאני מתחיל לכתוב אני רוצה:
א. להתלונן שאין לי חבר
ב. להגיד שזה שיפ אדיר
ג. לגסוס בשקט
ד. אין לי שמץ אם התמונה מתאימה לסיפור מקסימום תמונה לא קשורה. אם זה ככה אני אארגן פאנפיק שהתמונה כן תתאים לו ואצחוק צחוק מרושע בזמן שהארי ודראקו זורקים נעליים. ואם חושבים על זה צריך לכתוב פאנפיק גם על אלבוס וסקורפיו, לא?
קריאה מהנה3:

~שנה אחרונה ללימודים, הוגוורטס~

"הארי... הארי קום... הארי!" נשמע קולו של רון. הארי התיישב בישנוניות וקפץ בבהלה כשגילה שהסדינים והמכנסיים שלו רטובים, וכמעט חטף התקף לב כשהבין שזה לא שתן. "הו וואוו, ואני חשבתי שכל מה שקרה קלקל לך את הגוף, אבל חזרת לחיים" אמר רון משועשע. הארי הסמיק ומלמל משהו, הולך להחליף בגדים.

"אז... הארי... על מי חלמת?" שאל רון כשהתחילה ההפסקה. "חלמת על מישהו?" נדחפה לשיחה הרמיוני. "להארי היה חלום רטוב" הסביר לה רון. הארי הסמיק בבת אחת והביט ברון בזעם. הרמיוני שילבנה את רון. "לא מספרים דברים כאלה, רון! זה אישי!" היא צעקה עליו. רון צחקק במבוכה. "סליחה" הוא אמר. הארי נאנח. "אני לא אגיד לך על מי חלמתי גם לא תחת העינויים הכי קשים" אמר. "היא יפה? אני מכיר אותה?" שאל רון בסקרנות. "זה מספיק, רון. הוא רוצה לשמור את זה לעצמו, וזאת זכותו" אמרה הרמיוני. הארי חייך אליה בעקימות, כשלפתע הסומק על פניו הוכפל. הוא הביט ברצפה בזמן שהכיתה של סלית׳רין עברה מול פניו. "לא. נכון. חלמת על מישהי מסלית׳רין?" שאל רון. "תעזוב אותו, נו" אמרה הרמיוני. הארי נאנח והתחיל ללכת לכיתה. "אני לא רוצה לדבר על זה..." הוא אמר בשקט.

"זה היה מאלפוי?" שאלה הרמיוני בשקט בזמן שרון היה בשירותים. "איך...? מה...?" שאל מופתע, מבולבל, וסמוק. "תחושת בטן" אמרה. הארי נאנח והשפיל את מבטו לרצפה. "אני לא אספר לאף אחד, אבל... אל תעשה שטויות, טוב?" אמרה וחייכה חיוך מעודד. הארי הנהן. "זה לא שנהיה זוג מתישהו. שנינו בנים, אנחנו מבתים שונים, הוא אוכל מוות לשעבר, והוא שונא אותי" אמר הארי ונאנח. "אל תדאג, יש הרבה דגים בים" נשמע קולו של רון מאחוריהם. הוא התיישב ליידם וחייך להארי חיוך מעודד. הארי חייך לשניהם חיוך עקום שיצא יותר עצוב ממה שרצה, נאנח, וקם. "אני... צריך להיות לבד קצת" מלמל והחל להתקדם לסיפריה.

הוא ישב והביט בספר שהחזיק, כלל לא קורא אותו. מחשבותיו היו מרוכזות בדראקו. "לא ידעתי שגיבורים קוראים ספרים הפוך" נשמע קולו של דראקו לפתע. הארי כמעט הפיל את הספר בהפתעה. "מ-מה אתה עושה פה?" שאל מופתע. "מתחבא מהאידיוטים שניסו להטביע אותי באסלה" אמר והתיישב ליידו. "מי אלה היו? אני אדבר איתם ו-" התחיל להגיד הארי, אבל דראקו קטע אותו. "אני לא צריך שתגן עליי, פוטר, אני שולט במצב" אמר עצבני ועייף. הארי הביט בו בעצב והניח את הספר בצד. "זה לא בסדר..." הוא אמר. דראקו גיחך במרירות. "ככה זה החיים, מה לעשות? אני פשוט אשתדל לשרוד את השנה וזהו. או שאקפוץ מהמגדל של סלית׳רין. מתאים לי להיות שלולית דם, לא?" אמר, ואז הביט בהארי מופתע. "פוטר? אתה... בוכה?" שאל בשקט, נוגע בלחיו. הארי הופתע בעצמו. אם דראקו לא היה שם לב גם הוא לא היה שם לב. הוא השפיל את מבטו וניגב את דמעותיו, אבל הדמעות לא עצרו. דראקו הרים את סנטרו של הארי עם ידו, ניגב את דמעותיו עם שרוולו בעדינות, וחייך בחום. "אני לא אקפוץ" אמר בשקט. הארי חייך חיוך עקום, סומק עולה על לחיו.

"הנה אתה הארי, חיפשנו אותך בכל מקום. הו היי מאלפוי" נשמע קולו של רון, שהתחיל ללכת לכיוונם בחיוך. "הבאתי צפרדעי שוקולד" הוא אמר והתיישב ליידם, בעוד הרמיוני נכנסת גם היא לסיפריה ומחייכת. "בנים בנים בנים, פרא אדם שכמותכם, אסור לאכול בסיפריה" אמרה בשעשוע והתיישבה גם. "טוב... אני מניח שאלך להתחבא מהאידיוטים האלה במקום אחר" אמר מאלפוי והתכוון לקום, אבל רון תפס בידו ומשך אותו לישיבה. "ככה אתה נוטש את אהבת חייך?" אמר משועשע, וחטף פליקה מהרמיוני. "אהבת מה? מי?" שאל דרקו מבולבל. "אם אני אגיד הרמיוני תרביץ לי והארי יכריח אותי לכבס לו את הסדינים" אמר רון, והתחמק מפליקה נוספת. הרמיוני החלה לרדוף אחריו, ומהר מאוד הם נעלמו משדה ראייתם של הארי ודראקו. "תתרגם לי את מה שהוא אמר?" שאל מאלפוי את הארי, שנראה כמו עגבניה. "א-אה... ז-זה... נ-נו..." התחיל לגמגם הארי. "קדימה, אני לא נושך" אמר דרקו משועשע. הארי נאנח. "אני יודע שאתה לא..." הוא אמר בשקט. דראקו הביט בו כמה זמן. "אתה מאוהב בי..." מלמל. הארי השפיל את מבטו. "קדימה. תצחק עליי. הארי פוטר המפורסם התאהב באוכל מוות לשעבר" מלמל בשקט, והסומק נעלם, משאיר במקומו חיוורון. מאלפוי נשק בעדינות לראשו. "אני לא אצחק עליך. אני הרי מאוהב בך עוד מהרגע שראיתי אותך בחנות הבגדים, לפני השנה הראשונה..." מלמל בשקט. הארי הסמיק שוב. "ב-באמת? אבל אז עוד לא ידעת-" "שאתה הארי פוטר. נכון. אם הייתי יודע-בחיים לא הייתי מרשה לעצמי להתאהב בך" אמר ונאנח. הארי חיבק את דרקו בעדינות. "סליחה שפגעתי בך כל השנים האלה... ושלא סיפרתי..." מלמל דרקו. "זה בסדר, העיקר שעכשיו אנחנו יודעים" אמר הארי, ולפני שדראקו הספיק להגיב נשק בעדינות לשפתיו. דראקו המסיק וחייך. "כן... אני מניח שאתה צודק" אמר, ונישק אותו, הפעם יותר מנשיקה חטופה. הנשיקה נקטעה בצעקה של רון. "מזל טובבבב" הוא צעק ומחא כפיים בהתרגשות. "תפסיק להפריע להם" אמר הרמיוני, מתכוונת להפליק לו. רון תפס בידה ומשך אותה לנשיקה, גורם לה להסמיק. דראקו והארי פרצו בצחוק, סמוקים ומאושרים.