סיפורים קצרים

ההורים של קטרין-חלק 2

"אבל אבל אבל אני יכול להתעורר רק לצלילי מוזיקת רוק!" התלונן ג׳יימס, מנסה לחטוף מסטיבן את השלט. "אני רוצה לראות חדשות, מוזיקה אתה יכול לשמוע גם ביוטיוב" אמר סטיבן, מחביא את השלט של הטלויזיה מאחורי גבו.
תוך כדי קרב השלטים הזה קטרין נכנסה לסלון ולקחה לשניהם את השלט. "לפעמים אני תוהה מי האופוטרופוס של מי" היא אמרה וכיבתה את הטלויזיה. באבלס התחכך ברגלה, והיא הרימה אותו. "טוב, אז אני מניח שנאכל ארוחת בוקר משפחתית" אמר ג׳יימס בחיוך. "רעיון מצוין". הסכים סטיבן והתחיל לסדר את השולחן לשלושה. "מה בתפריט?" שאלה קטרין בסקרנות, מניחה את באבלס על הרצפה. "לג׳יימס מקושקשת, לי קפה ולחמניות, להוד ערפדיותה דגני ערפדים אדומים כמו דם, ולבאבלס אוכל לחתולים" אמר בחיוך סטיבן, מתחיל לבשל את החביתה. קטרין חייכה והלכה למלא לבאבלס את הקערה.

"קטרין! קטרין!" נשמעה צעקה מקצה המסדרון. קטרין סגרה את הלוקר ונופפה לסאם, שרץ אליה, החליק, והתרסק ליידה. "מישהו עקום היום" אמרה קטרין משועשעת ועזרה לנער המסכן לקום. סאם היה לבוש שחור והיה לו פוני שחור שכיסה את פניו. היה לו צעיף שחור-אפור, והעיניים שלו היו ירוקות. "זה בגלל שלא קיבלתי את מנת הדם שלי הבוקר" התלוצץ וחייך. "האמהות שלי אומרות שדגני ערפדים זה יותר מידיי סוכר וזה יפגע בהתפתחות שלי ובלה בלה בלה אני צריך סוכר" אמר. "טוב גם אבא היה נגד זה שאוכל כל כך הרבה סוכר אבל פאפא ובאבלס היו בצד שלי" אמרה קטרין. "תזכירי לי מי מהם אבא ומי מהם פאפא" שאל קול מאחוריהם. "הו היי לונה" אמר סאם. ללונה היה שיער לבן ארוך עם קצוות סגולים והיא לבשה סוודר פרוותי אפור נוצץ וחצאית שחורה קצרה. היו לה עיניים כחולות ועור חיוור. "הזה עם הקוקו זה פאפא והשני זה אבא" אמרה קטרין. "אני בחיים לא אזכור את זה, אמא ואבא יותר קל לזכור" אמרה לונה וצחקקה במבוכה.

"הו רוח רוח, האם את נמצאת איתנו?" שאלה קטרין. סאם בלע צחקוק ולונה נאחזה בידיהם של השניים יותר חזק. ׳לא מה נראלך אני בכלל בכלל לא פה אני בכלל בהאוואי׳ רשמה הכוס. "וואוו זאת רוח סרקסטית" ציין סאם. ׳סאם, אני הוא אביך׳ כתבה הכוס. "טוב... אז... מזל טוב אני מניחה? לסאם יש שתי אמהות ואבא איזה יופי" אמרה קטרין. "מי מזיז את הכוס?" שאלה לונה. ׳אני׳ כתבה הכוס. "חשבתי סיאנס יותר מפחיד" אמרה קטרין המאוכזבת וקאם הנהן. ׳אז אפשר לחזור לישון?׳ כתבה הכוס. "כן, בטח, לילה. גם אני אלך לישון" אמרה לונה וזחלה לשק השינה. "ומה עם פיצה?" לפתע נשמע קולו של סטיבן . ג׳יימס וסטיבן הציצו לחדר, שניהם מחזיקים קופסאת פיצה. "אחת בלי כלום, אחת חצי בצל חצי פטריות. מי רוצה?" שאל ג׳יימס וחייך. "זה סתם תירוץ כדי שתאכל פיצה?" הביטה באביה בחשדנות משועשעת. "לא! לאלאלאלא! בכלל לא! טוב כן" אמר ג׳יימס וצחקק, מתיישב על הרצפה יחד עם סטיבן.

"מה, והם לא נגעו בך?" שאל אחד התלמידים את סאם. "למה... שהם ייגעו בי?" שאל מבולבל. "כי הם הומואים" אמר. "אז? האמהות שלי לסביות והן אף פעם לא נגעו בקטרין או בלונה. ההורים של לונה סטרייטים ואמא שלה אף פעם לא נגעה בי, והפעם היחידה שאבא שלה נגע בקטרין היה כשהוא מרח לה יוד על היד אחרי שניסינו לזמן שד" אמר סאם. "אבל הומו רוצה לגעת בכל מה שיש לו זין" התעקש התלמיד. "ואני רוצה לשסף לך את הצוואר" נשמע קולה של קטרין מאחוריו. "איך אתה מעז לדבר על ההורים שלי מלוכלך אחרי כל מה שהם עשו בשביל בית הספר?" היא אמרה ונעמדה מולו. "ההורים שלי לא אנסים ולא פדופילים. הם אוהבים זה את זה, ורק זה את זה. בוא סאם, אל תבזבז על האידיוט הזה את הזמן שלך" אמרה קטרין ומשכה את סאם אחריה. כשהם הגיעו לכיתה ריקה קטרין התיישבה על השולחן. "את בסדר?" שאל סאם, מלטף את לחיה. הלחי התגלתה כרטובה מדמעות, וקטרין חיבקה אותו חזק. "קט... אל תבכי... הוא סתם אידיוט..." אמר סאם ונאנח, מלטף את ראשה. קטרין הרימה את מבטה אליו וליטפה את לחיו. "אני שונאת את זה... אני שונאת כששופטים את ההורים שלנו רק כי הם אוהבים זה את זה... בבית היתומים לא שפטו ככה. אם לקח אותך מישהו-הייתה לך משפחה. ולא ראינו הבדל, כל עוד המשפחה אהבה אותך" אמרה קטרין. סאם נאנח. "הייתי בן שנה כשאימצו אותי. אני לא מכיר חיים אחרים" אמר. קטרין ניגבה את דמעותיה בשרוולה וחייכה. "המשפחות הסטרייטיות שהייתי אצלן היו נוראיות" אמרה וצחקקה. "אבל עכשיו הכל מושלם" אמר סאם ונישק אותה בעדינות. קטרין הסמיקה, אבל לא התנגדה.