מכתבים שלא שלחתי

מכתב 5#

אני יכולה להגיד דבר אחד בוודאות..לגור עם פייד זה כמו לגור עם חמישים גורי גולדן ריטריבר..
האישה לא נחה לרגע,ניסיתי לכתוב לך,אבל היא פשוט לא עוזבת אותי לרגע!
היא מתחילה לשגע אותי..זה מעצבן..אבל אני צריכה להסתדר אם זה כרגע,עד שאמצע לעצמי דירה.
חיפשתי במשך שבועיים,אבל המקומות שראיתי עד עכשיו לא היו לטעמי.
נכון,אני סה״כ זקוקה לבית קטן לא מפואר.אבל אילו היית רואה את הבתים שאני ראיתי,היית מעדיף להישאר עם פייד עד סוף ימי חייך מאשר ללכת ולגור בחורבה שכזאת.
לפעמיים אני תוהה אם מה שקרה לי קרה מפני שעשיתי משהו רע בחיי.
פגעתי במישהו?הכאבתי למישהו?או...אכזבתי מישהו?
יכול להיות.אך ככול שאני חושבת על זה,ככה אני נכנסת ליותר דיכאון.
ובמצבים האלו,אני מנתקת את עצמי מהעולם ומהחברה ופשוט מתרכזת בעצמי.נשמע אנוכי אני יודעת,לכן אני משתדלת להתרחק מהמחשבות האלו לרוב.
לפני ימיים נפגשתי עם פסיכולוגית.לא רציתי לספר לאף אחד,אפילו לא פייד.החלטתי שכן כדי לי למצוא עזרה.
אני לא אוהבת את זה,את זה שאני צריכה לחפש עזרה,לבקש מאנשים לעזור לי.
אני לא רוצה להראות חלשה,אני לא חלשה.
אבל אני יודעת שאם אני לא אשיג עזרה עכשיו,המצב שלי יהיה גרוע יותר.
דיברתי איתה וסיפרתי לה.הכול.על ההורים שלי,הבחור הזר,אחותי,אתה,אני ואנחנו...
היא הבינה אותי..פחות או יותר..לפחות ככה אני חושבת.
כשחזרתי הביתה מהפגישה איתה נכנסתי לחדרי התרסקתי על המיטה והתחלתי לבכות.לא יודעת למה,פשוט היה לי חשק עז לבכות.
כול הרגשות שהחזקתי בתוך תוכי התפרצו סתם ככה.וזה....זה הרגיש טוב..
מצד אחד שמחתי.
ומצד שני הרגשתי כאב,כעס ועצב עמוק.
שכבתי במיטה שלי במשך יומים.
פייד דאגה אבל אמרתי לה שאני בסך הכול לא מרגישה טוב.
אני מקווה שאני לא מדאיגה אותך,המצב שלי ישתפר.
אני מבטיחה לך..
אני אדאג שהמצב שלי ישתפר..לא רק בשבילך...
אלא גם בשביל עצמי..
עד אז..
להתראות....