מכתבים שלא שלחתי

מכתב 13#

יום החתונה של דסטני סוף סוף הגיע.
לא ראיתי אותה מאז ה-4 ביולי.
טוב נו, זה מה שקורה שאת עסוקה בהכנות לקראת היום הגדול שלך.
הכניסה לחתונה שלה דיי מדהימה,כול החברים שלנו נמצאים פה בקבוצות.
אני החלטתי להתיישב פה בצד של הגינה ולכתוב לך. אני ממש לא טובה בדיבור עם אנשים..
במיוחד אנשים שלא נפגשתי איתם במשך 5 שנים..
הגינה שלה יפיפיה, ורדים עדינים מקיפים את המקום, מרצפות לבנות ומעליהן פינת ישיבה בסגנון עתיק בלבן.
הורדים היו הדבר הראשון שתפסו את צומת ליבי.
לכול ורד יש צבע מיוחד שמסמל משהוא.
הצבע של הורדים שלה היה לבן.
הורדים הלבנים שמסמלים תמימות, קסם נעורים, מזל טוב, אהבה בתולית ולידה מחדש.
סוג הורדים שנותנים לכלה...
באותו הרגע נזכרתי בנו..
אני זוכרת שהיית מתייעץ איתי באיזה ורד כדי לך לקנות בשביל לתת לבחורה שחיבבת ביסודי..
תמיד הייתי המשקיפה מהצד, אהבתי אותך. אני עדיין אוהבת אותך.. אבל תמיד דאגתי שלך יהיה טוב..
כול פעם ששברו את ליבך, שהיית לך אהבה חדשה.. אני תמיד הייתי שם בשביל לתמוך בך..
טוב נו..
ג'יק בא והתיישב לידי.. אני לא יודעת מה להגיד לו, הרבה זמן עבר.
הלוואי והיית פה בשביל להדריך איתי ולהרגיע אותי.. אני ממש לחוצה.
פייד אמורה להגיע בעוד 15 דקות.
היא אחת השושבינות של דסטני.
דסטני רצתה שאני גם אהיה השושבינה שלה, אבל אתה יודע איך אני מגיבה לקהל.. לכן העדפתי לדחות את ההצעה שלה.
טוב, אני צריכה ללכת.
עוד מעט טקס החתונה מתחיל..
להתראות...