(Don't) come back ( Hebrew )

36

"no emitions,no bullshit.."

-X

-----------------------------------

"חשבנו לצאת יחד להסתובב,תרצה לבוא?" אנזו שואל בחיוך
"כן"אני אומר בשקט,ניגש להתלבש,יודע שאין לי באמת ברירה.
כשאני יוצא החוצה מחדר הארונות ,לבוש ומסודר,אני ניגש למראה כדי לבחון את המראה.
"אתה נראה מדהים" קאי מנשק את לחיי ומחבק אותי מאחור.
"תודה"אני אומר בקול חלול,חסר חיים.
"בוא"הם מובילים אותי החוצה,לרכב שלהם
"חשבנו ללכת היום לאמא שלך מאחר ואתה איתנו" אני עוצר,מרים אליהם מבט.
"היא ביקשה לראות אותך..התגעגעה מאוד..היא התחננה לדבר איתך" אנזו ממלמל
"למה ניתקתם קשר?" קאי מסתכל עלי בבילבול
"לא זוכר" אני משקר
"א..." אני בא לבקש שלא ללכת..אבל אם אני חושב שהם יקחו את הצד שלי ויחשבו עלי..אני טועה.זה מעולם לא היה המקרה.
"מה?" קאי מסתכל עלי בבלבול
"שכחתי"אני אומר בלחישה,נמנע מלפגוש במבטים של כל אחד מבין השניים.

------------------------

"מותק שלי!" אמא שלי מושכת אותי לחיבוק חונק.
מה קרה לשטן? היא לא פוחדת ממנו יותר?
אני עומד שם בדממה ומביט בה.
היא נראת בריאה,חזקה,שמחה..לא נראה כאילו היא מתחרטת על הזמן המבוזבז בלי הבן שלה.
"ה..היי" אני פולט מתוך נימוס, מאזכר לעצמי בכל חצי שניה שהכל הצגה כדי שלא אפול למלכודת.
"תכנסו" היא מושכת אותי אל הבית ושני האחים ממהרים מאחורינו.
אני עדין מנותק. גם אחרי שאנחנו יושבים כולם בסלון.
אבא שלי יוצא גם הוא ומברך אותי בחיבוק.
"התגעגעתי אליך בן" הוא מחייך.
אני ממצמץ,מנסה לעכל את כמות הצביעות שמקיפה אותי עכשיו.
אני מהנהן אליו בעיניים קרירות ומתיישב חזרה.
"אנחנו שמחים שהזמנתם אותנו..זה זמן טוב לבשרלכם לפני כולם שאנחנו מאורסים" קאי מחייך אליהם בעוד שאנזו בוחן אותי.
"אתם מאורסים?" הם נראים מופתעים מאוד
"אח שלי מאורס?" אחי יוצא משום מקום ומזרז אותי לקום כדי להתחבק
אני מתיישב ומביט לרגע בטבעת באדישות.
"כן" אני לוחש, מרים את היד ומראה את הטבעת.
"טבעת פשוטה" אמא שלי בוחנת אותה
"קנינו לו מה שהוא רצה" אנזו מסביר
"ובכן..יכלת להוסיף כמה אבנים,אתה הרי לא אדם פשוט עכשיו" אז זה העניין..
אני מהנהן בסתמיות ומחכה שתשחרר את היד שלי שהיא ממשיכה לבחון.
"ייש לנו פערים לצמצם גמד" אחי אומר בחיוך ואבי מהנהן
אני עוצר את גוש הדמעות שרוצה להתפרץ החוצה ובולע את ההשפלה,מוותר.
"לא קרה הרבה,אין בדיוק על מה לדבר" אני מדבר בקול מעט רם יותר עכשיו..
"וואה..איזה קול נהיה לך..ממש גבר קטן"אבא שלי אומר בגאווה.
אני מהנהן בחוסר נוחות וממשיך לשבת בשקט כשכולם מדברים זה עם זה.
העיניים שלי נפגשות בשל הבוחנות של אנזו שוב..אבל אני ממהר לנתק מבט .

מתישהו אחרי רבע שעה של דיבורים,האחים מחליטים שעלינו לחזור "הביתה" .
אז אנחנו נפרדים מהם ונכנסים למכונית.
אני יושב ובוהה בטבעת שלי עד שאנזו מחליט לדבר
"הפריעה לך ההערה על הטבעת? אנחנו יכולים ללכת ולקנות חדשה"הוא אומר ברכות
"לא..אין צורך,הכל בסדר" אני נותן לו חיוך רגעי שבוודאות לא עובר לעיניים שלי.
ואז קאי ממקד עלי מבט,מצמצם עיניים במבט מבולבל.
"אתה בטוח שהכל בסדר?" הוא שואל ,ידו מלטפת את גבי לרגע.
אני מנופף בידי ומזיז את ידו בעדינות ,בפחד.
"הכל בסדר" אני אומר בטון קר.