(Don't) come back ( Hebrew )

21

"Stay with me..cus youre all i need..."
-Sam S
-------------------------------

"בוקר טוב" אנזו מחבק אותי מאחור ומנשק את לחיי
"בוקר" קאי בא מיד אחריו ובעדינות מזיז מעט את צווארון חולצתי ומנשק את הכתף והצוואר.
אני מהנהן אליהם ,ממלמל בוקר טוב בחזרה ואוכל..נונה יורדת בדיוק אחרי שקאי מתיישב.
"היי מתוקי..בוקר טוב בנים" היא מחייכת לכולם.
"אני יוצאת לכמה שעות..יש פה כמה משרתות שיכולות ללמד אותי לסרוג כפפות" היא מחייכת ומנשקת את ראשי.
"תתנהגו אליו יפה בחורים" היא מזהירה את האחים וממהרת להעלם.
"היא באמת אוהבת אותך.." בניגוד לאחרים..
אני מהנהן ,מביט בצלחת שלי ומסרב להרים מבט.
"חשבנו לצאת היום ורצינו לראות אם תרצה.. " אני מניד בראשי
"אני אשאר עם נונה" אני ממלמל.
ג'נגו קופץ פיתאום,אחרי שבוע שלא דיברתי איתו כי הלשין לזאבים שקאי ואנזו את מקום הימצאי...
נראה שהזאבים כן הסתדרו בינהם..
רק שכבני אדם..תיעבתי אותם.
'בבקשה..אני רוצה לצאת עם המיועדים שלי..היינו כלואים פה כבר הרבה זמן..בו נלך לטייל קצת '
אני מסרב לג'נגו
אנזו נאנח
"בבקשה אל תגרום לי לגרור אותך החוצה" הוא ממלמל
"אם אתם לא שואלים אותי ממילא אז למה השאלות אנזו?" אני ממלמל
"אנחנו רוצים שתרגיש שכל האפשריות פתוחות בפניך והכל..אבל אתה לא נותן לנו להיכנס...וזה מרתיח" אנזו מטיח.
"אני פשוט אלך להתלבש.." אני ממלמל ביאוש
"אולי תגיד כבר מה שכל כך מפריע לך"קאי נוהם.
אני נעצר.
,מסתובב.
"אוקי" אני ממלמל
אני נושם עמוק,לא מבין איך אפשר
להיות כל כך אטומים.
"מפריע לי שהכתם אותי עד זוב דם,שדחיתם אותי בצורה מכוערת,שהאמנתם לאחרים בלי לשמוע את הצד שלי.

מפריע לי שכשסימנתם אותי אפילו לא שמתם לב שהתגלגלתי מחוץ למיטה כי התמסרתם איתי עד שנמאס לכם מאי הנוחות וגילגלתם אותי החוצה.
מפריע לי שעד שהייתי מאושר...חסר דאגות..באתם והרסתם לי.

מפריע לי שכשסימנתם אותי זה היה עד זוב דם גם שם..ואפילו לא הייתי ראוי לנשום. דחפתם את הפרצוף המזעזע שלי לכרית כי הוא לא טוב מספיק.
מפריע לי.
מפריע לי.אתם מפריעים לי.
אני מרגיש כמו חתיכת חרא לידכם.
אני מרגיש חסר תועלת וכשאני מסתכל עליכם זה מחזיר אותי אחורה.
אני עדין זוכר אתשמות הגנאי.
"קאי העדיף לקרוא לי נבלה וחתיכה של חרא..ואתה אנזו..אהבת את אפס מאופס..
אני עד היום זוכר כך מילה..כל מכה.
ג'נגו לא נצליח אפילו לרפא הכל. הוא היה מותש.
ושבע שנים אחרי חזרתם..ושוב דבר..אותה התנהגות..אני עדיין מרגיש כמו חרא חסר תועלת לידכם" אני משתתק.
"אתם צדקתם אז..זה הגיע לי..הכל מגיע לי.
אמא שלי צדקה. אני חרא של בן אדם...אבל למה אני צריך לשלם על זה כזה מחיר? שהמיועדים שלי מתעבים אותי מנסים להפוך אותי לבדיחה? היו לי דמעות בעיניים.
"הלוואי ולא הייתי מכיר אותכם בכלל" אני מתייפח ובורח לחדר של נונה ,מיואש..מפוחד..כועס.