קים טאהיונג, נער ממוצע בתיכון ממוצע בקוריאה.
בגלל העבודה של אביו נשקפת לו סכנת חיים הוא נאלץ לעזוב לארה"ב ולהתחפש לבחורה.
*שימו לב שחלק מהפרקים עוברים שכתוב לכן יהיו דברים שלא נכתבו בעבר והרבה חלקים קודמים ירדו, ממליצה לקרוא מההתחלה.
הסיפור נכתב במ...
סידרתי את חולצתי הצמודה כשיצאתי משרותי הנשים בנמל התעופה ופניתי לכיוונו של יונגי, אשר עמד קצת יותר קרוב לשירותים מהשאר, וזרקתי עליו את התיק שלקחתי איתי לשירותים כדי לסדר את עצמי. הגענו לפה רק אני, אבי, ג'ין, יונגי ואבא של יונגי, שבמקרה היה עובד בכיר אצל אבא שלי, התחלנו ללכת לכיוונם והוא החל לצחוק בפתאומיות, "אחי רק עכשיו הבנתי, אתה נראה כוסית." יונגי אמר ותפח על כתפי, יודע שזה מה שהיה צריך להאמר כדי לגרום לי להרגיש עוד יותר רע עם עצמי אך לא נתתי לזה להשפיע עלי. "לעזעזל אני מרגיש כמו אחת כזו" עניתי לו בגיחוח והתקרבנו לשאר שחיכו לנו על יד ספסלים.
"בואי, אני אסדר לך את האיפור." ג'ין אמר כשהתקרבנו אליהם ולא היה לי כוח להתווכח איתו, יודע שהוא מבין טוב מאוד מה הוא אומר ולכן לא היה טעם אפילו לומר מילה בנושא. הוא הוציא אודם ורדרד ומרח על שפתי, מטשטש אותו מעט כדי שיראה בגוון טבעי יותר.
"ג'ין, הוא ניראה כמו זונה." יונגי אמר וגרם לי לחנוק גיחוח קצר, לא מאמין שהיה ליונגי את האומץ כדי להעיר לג'ין על העבודה שלו, ג
'ין לא אוהב שמעירים לו על 2 דברים, איפור ואוכל, וכולנו ידענו זאת. "תגיד עוד משהו ולא תשאר לך כליה." ג'ין ענה באדישות האופיינית לו כשהוא עצבני וישר ידענו, הבדיחה שלנו הסתיימה ברגע זה. "זהו מותק, סיימתי." הוא אמר ורציתי להקיא מהמילה 'מותק' מה אני ניראה לו לעזעזל? אם לא הייתי במטרה ברגע זה הייתי מרביץ לו מול כל הסובבים! אך הייתי צריך לשמור על פרופיל נמוך בגלל הסכנה הנשקפת לחיי ולכן שתקתי.
"טאהיון, את צריכה ללכת." אבי אמר, פונה אלי בלשון נקבה וגורם לעיני להפקח מרוב ההלם, מה הוא חושב שהוא עושה? הוא יודע שקשה לי גם ככה! למה הוא צריך להיות כה חסר רגשות?! רציתי לדפוק את הראש בקיר כלכך חזק עד שאני אשכח הכל ואחשוב שזה אשלייה. השם טאהיון, מכל השמות בעולם הם בחרו בזה, זה מרגיש כמו סיוט. ללכת לארץ זרה, לעזוב את האנשים הכי קרובים אלייך, להתחפש לאישה, לעזעזל, ולשנות שם! להרוס את כל הקיום שלי בשביל לחיות, זה דבר נורא וההרגשה שאתה עושה דבר כלכך מעוות יכולה לגרום לך לשנוא את עצמך במצבים שונים.
"ביי אחי." אמרתי ליונגי וחיבקתי אותו חזק, מפחד לשחרר כי אז אצטרך לעזוב, כי אז אצטרך לעשות את הדבר הנורא שמרגיש כלכך דוחה רק מלחשוב עליו, אבל מה לעשות זו המציאות והייתי צריך להסתגל למצב. "אל תשכח אותי." הוא אמר וגרם לי לחזק את החיבוק, "תנסה רק למצוא לך חבר הכי טוב אחר ואני אתלוש לך ביצה." עניתי, עדיין לא עוזב את גופו, פשוט נאחז בחברי הטוב ולא רוצה לחשוב אפולו על לשחרר. "טאהיון, תמהרי בבקשה." אבי אמר עוד פעם אך הפעם בקול ששיקף את חוסר הסבלנות שלו, רומז שאם לא אבוא עכשיו אשא בתוצאות, השתחררתי מחיבוקו של יונגי וניגשתי לאבי "ביי אבא." אמרתי והוא חיבק אותי חיבוק קצר, "להתראות אדון מין." (אמג סליחה אבל אני כלכך צחקתי כשכתבתי את זה -כתבתי את זה לפני שנתיים, עדיין לא מפסיקה לצחוק.) אמרתי לאביו של יונגי והסתובבתי לג'ין שעמד מאחורי "ביי ג'ין, תשמור על אבא." אמרתי והוא הכניס אותי לחיבוק חונק שרק רציתי להשתחרר מימנו, "ילדון יפה שלי, תשמור על עצמך." הוא אמר וחמקתי מחיבוקו במהירות, "ביי בפעם האחרונה." אמרתי לכולם ולקחתי את שתי המזוודות הורודות והמקושטות שלי לכיוון הבדיקות בהמשך, זהו זה קורה.
אני רשמית הורס את עצמי, אני הורס את החיים שלי, את הרצונות שלי, את העתיד שחלמתי עליו בקוריאה! והכל רק כדי להשאר חי. "ביי יוני, תהני!" שמעתי את ג'ין צועק אבל לא הקשבתי יותר מזה, המחשבה מקודם על לעשות את הדבר המעוות הזה הייתה נוראית, אבל עכשיו? עכשיו אני עושה את זה. התקדמתי עוד צעד לכיוון החור השחור שחיכה לי בהמשך, הרסתי עוד חלק מהחיים שלי, והכי גרוע ויתרתי על העקרונות שלי כדי לחיות.
בחשבון עם עצמי, אני נחשב כמת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ מקווה שנהנתם. סליחה שהפרק קצר, מסתבר שבמקור הוא היה 1100 מילים אבל נמחק לי, לא זוכרת מה היה שם בדיוק חחח, זה מה שהיה כתוב פה למטה. אגב התמונה פה למטה, היא נתנה לי את הרעיון לפיק😂 אוהבת 🦁🦄
