Secret (vkook)/בהקפאה

4- Nevermind

נכנסתי לכיתה ביחד עם כמה בנות שהכרתי אתמול והן לא כל כך גרועות כמו שחשבתי... הן עוזרות לי לדבר אנגלית טוב למרות שאני עדיין גרוע אבל אני מקווה שאני אצליח לדבר כמו בן אדם עוד חודש לפחות.
ישבנו ודיברנו כמה דקות עד שהכיתה הייתה מפוצצת מתלמידים, המורה לספרות, לפי מה שהבנתי מהמערכת, והמנהלת נכנסו וקראו לי אליהן.
"הציגי את עצמך בבקשה."
המורה אמרה והסתובבתי להסתכל על הכיתה
"אני קים טאהיון, אני קוריאנית והאנגלית שלי לא טובה, אז אני אשמח אם תעזרו לי." אמרתי בשקט מתבייש מהקול הלחוץ.
"אני יכול לעזור לך."
שמעתי מישהו אומר בקוריאנית,
הרמתי את ראשי לכיוון הקול ופגשתי בפנים מחייכות חיוך ארנב והרשתי לעצמי לחייך קצת, בכל זאת לא תמיד אני מוצא גבר לטעמי בחו"ל...

"ג'ונגקוק אנחנו באמריקה, בבקשה דבר אנגלית."
המורה אמרה בטון רגוע, מה שהיה אופייני למורות פה, בהחלט אהבתי את זה.
"אמרתי שאני אוכל לעזור לה."
הנער שענה לשם ג'ונגקוק ענה למורה במהירות והיא הנהנה קלות,
"טאהיון שבי ליד ג'ונגקוק השיעור כדי שיסביר לך את הכל, טוב?"
המורה שאלה ועניתי לה בחיוב, לא מתנגד בכלל לשבת ליד הבחור היפייפה הזה.

לאחר השיעור הוצאתי את הפלאפון מהתיק ושמתי לב שקיבלתי הודעה מיונגי:

אדון סלע לשירותי: אחי איך אתה שם?

אני: היונג, אם יש לי מישהו קוריאני בכיתה אני צריך לקרוא לך אופפה?

אדון סלע לשירותי: אני רק מדמיין את זה וכבר מתחיל לצחוק!

אני: אוי סתום כבר.

אדון סלע לשירותי: אני יכול להתקשר? התגעגעתי לפיגור שלך.

אני: כן!!!!!!!! גם אני לשלך!!!!!!

צלצול הפלאפון שלי נשמע ברחבי הכיתה ומיד עניתי לו, "אופפההה!" צעקתי, לא ממש בקול כדי לא למשל תשומת לב מיותרת, צוחק מעצמי בלב.
"טאה אל תגיד את זה בחיים יותר."
הוא אמר, נשמע מופתע.
"ומה תעשה לי אם לא אופפה?" צחקתי קצת ומרגיש שליונגי לגמרי נמאס מימני
"אני אדחוף לך אצבע לתחת." הוא אמר עצבני ועדיין לא הצלחתי להפסיק לצחוק
"אתה יודע שאני אהנה מזה." אמרתי בצחוק, נהנה לגרום לו לכעס ועצבים.
"אוי סתום כבר." הוא צעק עצבני,
"אני אוהב אותך, אתה יודע." אמרתי והוא ענה שגם הוא
"טוב אני עייף מת ואצלינו לילה אתה יודע..." הוא אמר בשקט ורק אז שמתי לב שהוא נשמע חצי ישן כבר מתחילת השיחה,
"לילה טוב." אמרתי והוא ניתק את הפלאפון, אוף, למה הוא לא יכול להיות איתי עכשיו? למה הוא צריך להיות רחוק ממני? הוא יכל לעבור ביחד איתי... לא היה מזיק לי קצת חברה ישנה וטובה...

"זה היה חבר שלך?" לפתע ג'ונגקוק שאל, גוגם לי לקפוץ במקומי מההפתעה ורק אז שמתי לב שהוא היה לידי כל הזמן הזה,
"לא... זה החבר הכי טוב שלי..."
אמרתי, מחייך חיוך נבוך.
"זה אף פעם לא נגמר רק בחבר הכי טוב." הוא ציין וגרם לי להזכר בנו לפני בערך 3 שנים... ילדים קטנים מפגרים בני 14, זה עוד כשאמא הייתה חיה...