pieces of goodnes 2

chapter 7

להשמעה- i look at you

נדמה שהזמן אינו רוצה לזוז.
השעה עשר מתעכבת מלבוא ואני נעשה מתוח מהפגישה איתה, אני חוזר בראשי על המילים-"זה סהכ מישהי שהכרת דרך אבא שלך ואתה צריך לשכנע אותה להיות בצד שלך"
אני מגיע לוילה אחרי כל הסידורים שאני עושה בשעה 9:30 ואני ממהר להתארגן אני מתקלח ולובש חולצת בסיס בצבע טורקיז ומכנסיים שחורותת נזכר באמא שלי שאומרת שהחולצה הזאת מתאימה לעייני אילו היא הייתה כאן...
כשאני מסיים השעה כבר 10:10 ואני מקווה שהיא לא תכעס על האיחור אני ממהר לחדר שבו אמרתי לה לפגוש אותי
"איחרת"
"שלום גם לך פרפר רצינית כמו תמיד"
"אני לא פרפר!"
"מה שתגידי. בכל אופן אני שמח שבאת"
"כאילו שיש לי ברירה להזכירך אתה חטפת אותי"
"ואני שמח שעשיתי את זה"
היא מחמיצה לעברי את פניה ואכשהו פניה עדיין יפות כמו תמיד אני מנער את המחשבות וניגש לעניין שממנו חששתי
"רציתי להראות לך שאני לא מי שאת חושבת שאני. את אמרת שאת אוהבת לשיר וזה משהו שגם אני אוהב לעשות. למעשה יש לי חדר שיש בו כלי נגינה ורמקול חדר שלא הרבה ראו רק אנשים שקרובים אליי את רוצה אולי לראות אותו?"
"כן אני אשמח" היא אומרת נדהמת מבקשתי
"תבטיחי לי שלעולם לא תשתמשי בזה נגדי" היא מסתכלת עליי במבט מוזר שאני לא מצליח לפענח ואז היא מהנהנת בראשה לכן
"אוקיי, ברוכה הבאה לחדר הפרטי שלי"
אני אומר אחרי שאני מוביל אותה לחדר שינה שלי יש שם מיטה זוגית ארון בגדים ושידה ובצד של החדר שהוא די חדר גדול יש פינת מוזיקה
"ואוו איידן זה מושלם"
"תודה, זה לא החדר האמיתי שלי אבל כשעברתי לכאן העברתי הכל"
"החדר שלך הוא... קרוב לשלי"
"אכן אני לא לוקח סיכונים בבריחה"
"אל תדאג פתאום לא מתחשק לי כל כך לברוח מכאן"
אני צוחק ולרגע מרגיש מאושר וחופשי מכל מחוייבות
היא מצטרפת לצחוקי וקול צחוקה הוא הקול הכי יפה ששמעתי בחיי
"רוצה שנשיר משהו ביחד?" אני שואל וניגש לרמקול
היא מתקרבת לעברי ומתיישבת על הפסנתר "את יודעת לנגן?" אני שואל
אותה דמעות מנצנצות בעיניה
"קצת כשהייתי קטנה למדתי פסנתר לפני שאבא שלי נעשה משוגע"
"אוקיי אז איזה שיר נשיר?" אני אומר ומתעלם ממבטה לא יודע איך להתנהג במצבים שכאלה.
"השיר האחרון" היא אומרת ואנחנו מתחילים לשיר.
הקול שלה גורם לי לרצות להתעורר לצליליו בכל בוקר וללכת לישון כשהיא שרה לי,
במשך כמה דקות היא שרה ואני רק מסתכל מהופנט מקולה. עיינה עצומות והיא נראת כאילו היא בעולם אחר
אני חוזר לשיר ביחד איתה והיא פוקחת את עייניה ומחייכת אליי.
ולרגע שהלוואי שהיה יכול להימשך לנצח אני לא איידן דלוס הבן של לוקאס דלוס, היורש העתידי למאפיה. אני רק איידן
וזה הדבר הכי קסום וטוב שיכולתי לחוות.
כשאנחנו מסיימים הלב שלי כמעט יוצא מהחזה ואני מחכה שהוא ירגע ואז מצליח ללחוש רק מילה אחת וואווו,
היא פותחת את פיה להשיב לי ומתקרבת אליי עד שפניה סנטימטרים ספורים מפניי. הדלת של חדרי נפתחת והכל נקטע כל הקסם מתנפץ
גייס עומד בפתח עם שתי בחורות משני צידי כתיפיו
"איידן שירלי באה" הוא אומר והבחורה הבלונדינית צועדת לעברי
אליסון דוחפת אותי ובורחת כשהיא עוברת לידי היא לוחשת לעברי מילים שבגללן אחר כך לא הצלחתי להירדם הרבה זמן "הלוואי שלא הייתי פוגשת אותך והלוואי שכל זה לא היה קורה"
ואז הדלת נתרקת לי בפנים
"גייס תעיף את הבחורות העלובות האלה מהחדר שלי ובפעם הבאה לפני שאתה מתפרץ לי לחדר כדאי לך לשקול לדפוק עליו"
"אוקיי עוד בחורה בשבילי לילה טוב איידן" הוא אומר ויוצא
ואני נשאר שוב לבד עם המחשבות שלי.
******
הייוש מה קורה?
סורי על התדירות של הפרקים יש לי ממש לחץ עכשיו עם הבגרויות והעבודות
אם חשבתי שי"א עמוסה אז י"ב יותר טוב אולי קצת פחות אבל עדיין.....
בכל מקרה מקווה שהפרק יצא טוב
ומה דעתכם עליו?????
50-לייקים
30-תגובות
לאב יווו