pieces of goodnes 2

chapter 9

להשמעה-make me
אני חוזר הביתה שבור ועייף. כל מה שאני רוצה לעשות זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה.
בחיים לא הרגשתי משהו לבחורה ואם היו אומרים לי שהלב שלי יכול להישבר הייתי צוחק ולא מאמין. שלי, לאיידן דלוס ישבר הלב מבחורה שהוא בקושי הכיר ולא עשה איתה דבר רק שר איתה ודיבר איתה.
ואצלי אין דיבורים יש מעשים.
אז איך זה שאני מרגיש ככה?
אני מסלק כל מחשבה עליה מראשי והולך לחדר העבודה שלי מחייג למספר שאני יודע בעל פה.
"הלו איידן"
"משימה ראשונה בוצעה" אני אומר בקול אדיש
"איידן הכל בסדר בן שלי"
"אני חושב שלא צריך את המילים האלה"
"איזה?"
"בן שלי. מעולם לא ראית אותי כבנך אלא כיורש עתידי זה כל מה שעניין אותך עדיף שנשאר ככה"
במשך כמה דקות משתרר שקט
"אני... זה לא נכון... איידן אתה הבן שלי אני אוהב אותך"
"בולשיט! אני רק התקשרתי כדי לומר שאני עובר למשימה השניה"
אני אומר ומנתק לא מחכה לתשובה.
אני יוצא מהחדר ועולה לעבר חדרי, מגלה שהבית ריק חוץ משומרים גייס לא נמצא ואליסון כבר לא.
אני ממהר להיכנס לאמבטיה שוטף את עצמי מאירועי היום לובש טרנינג וחולצה קצרה ויורד לסלון מדליק טלוויזיה ושוקע במסך.
שעה אחרי זה גייסון נכנס ובא לעברי
"מה אחי מה יש?"
"הכל טוב" אני אומר ולא מוריד את עייני מהמסך
"איפה אלי?"
"אליסון איננה השלמתי את המשימה אני מעדיף יותר שלא תאמר את שמה"
"אוקיי אני יודע מה יוציא אותך מהמצב הזה"
אני מהנהן לעברו ושוקע בסרט שמוכרן
"תלבש משהו יפה מחר"
"למה?"
"יוצאים למסחבה אנחנו בפאקינג לאס וגאס בוא ננצל את המקום"
הוא צודק אבל אני גאוותן מכדי לומר לו את זה
"אוקיי"
אני אומר מכבה את הטלוויזיה ועולה למיטה
נזכר שהיא הייתה פה אצלי בחדר, במקום שחוץ מאמא שלי ומגייסון אף אחד לא היה, אני אחד שפרטיות זה דבר חשוב אצלו ואיכשהו היא הצליחה לשבור את המחסום, את החומה ולהיכנס דרך הדלת.
רק אליסון דילורנטס יכולה לעשות דבר כזה.
אני חושב ונרדם בזכות השקט.
******
למחרת אני פונה לחדר עבודה ומתחיל לעבור על המשימה השניה מגלה שאחריה יש עוד משימה וזהו
הפעם אני מבין כבר איך הדברים צריכים להתנהל
כנראה שאבי חשב שאני יכול להתמודד עם פירוק מאפיה צפונית, כי המשימה הבאה שלי היא להתנקש בראש המאפיה שלהם.
משימה שתקח לי חודשים היא דורשת מערבים תכנון מוקפד ואומץ הפעם השומרים שאבי השאיר לי יצטרכו לפעול ביחד איתי אני צריך שיראו למה אנחנו מסוגלים ההתנקשות צריכה להיעשות לאור יום מול האנשים.
מהר מאוד שעות הערב מגיעות ואני נזכר שאני וגייס יוצאים למסיבה
אני ממהר להתארגן ויורד למטה ג'ייסון לבוש גם כן ואני לוקח את המפתחות ויוצא לעבר המסיבה כשגייס לידי.
"מזמן לא יצאנו" הוא אומר את מה שחשבתי בלב
"אכן אז תגיד לי איזו מסיבה זו?"
"סוג של נשף עם מסכות"
"בגלל זה אני לובש חליפה"
"יאפ"
"ומה עפ מסיכה?"
גייס מוציא לעברי שתי מסכות אחת זהב ואחת כסף
"תבחר"
"אני כסף"
"אין אני גאון הייתי בטוח שזה מה שתבחר"
אנחנו צוחקים ברור לשנינו שגייס ידע כי הוא היחיד שמכיר אותי כל כך טוב.
"אוקיי" אני אומר לגייס ויותר לעצמי
"בוא נתפוס לנו כמה בנות"
.
.
.
.
.
.
.
אוקיי השעה 1:57
ואני כותבת...
אוי איידי מה נסגר אל תגיד לי ששכחת את אליסון שלנו😣
מזל שיש מחר חופש גם אם זה היום האחרון ואז חוזרים לסיוט המוכר...
חודשים וחצי של עינויים בגרויות מתכונות ללא אפשרות לחיות.
פרק. קצרצרון מקווה להאריך אבל אין לי את זה בפרקים ארוכים
מי שלא קרא את הספר האחר שלי this is the time
35-תגובות🐦
80- דירוגים⭐
Love you guys❤