כשהסתכלתי לך בעיינים בפעם האחרונה ראיתי את הכאב שכל כך התאמצת להסתיר. רציתי ללכת, לברוח כמה שיותר רחוק. השאלה היא אם רציתי לברוח ממך או מהאהבה? אני זוכרת כמה שנאתי את עצמי על כל הדברים שעשיתי, חיפשתי בי את הסיבה, אבל ראיתי. ראיתי שהסוף הזה מתקרב אלינו. אהבנו באמת, היינו תקועים אחד בשני 24/7 ואת האמת, זה לא כל כך הפריע. אתה ידעת שיהיה קשה איתי, אבל בחרת להמשיך. ידעת שאני קנאית לא קטנה, שאני מטורפת על כל הראש, שאני אוהבת להקשיב רק לעצמי, שאני רכושנית ויכולה לפגוע בלי לשים לב. אבל בחרת לאהוב אותי. בגלל, לא למרות.
את האמת, בהתחלה לא רציתי לתת לך להתקרב אליי יותר מידי, כי לא רציתי להיפגע מרוב אהבה, כי לא רציתי שתיפגע ממני...
וזה מה שקרה בסוף, נפגעתי. לא יכלתי להמשיך הלאה, היית תקועה מאחור.
התגעגעתי... התגעגעתי למגע שלך, לצחוק שלך, לעיינים, לעובדה שאתה מכיר אותי כל כך טוב, לחיבוק שלך... אוי החיבוק הזה היה ממיס אותי מבפנים. והגעגוע הזה עכשיו, הוא זה שאוכל אותי מבפנים.
אבל שלא תטעה לרגע, אני עוד אוהבת. אוהבת מרחוק...
YOU ARE READING
Black Roses - Hebrow
Short Storyכאן זה המקום שלי לפרוק, לשחרר, לכתוב את הלב שלי החוצה. כאן זה המקום שלי להרגיש בטוחה, לשמוח, לבכות. ****** בסיפור הזה אני אעלה פסקאות קצרות שאני כותבת על החיים שלי, על החיים בכללי, מהראש וכו׳. אשמח תמיד לתגובות והערות. *לא לקחת בלי קרדיט* כריכה עוצ...
