האדמה נפערת תחתינו, אז ספרי לי, ספרי לי סיפור על אדם שנפל בלא מודע והצליח לעוף. ספרי לי סיפור, ספרי לי סיפור מלא בתקווה.
ההמתנה הייתה יכולה להרוג, אבל הרעיון של ללכת ולהודות שהיא איננה, כאב הרבה יותר ולא נראה מפתה כלל. למה זה מרגיש ככה? כאילו הכל נעלם אט-אט, בכל יום שעובר? להביט על הפרחים שהותירו על קברה השאיר את ידיי האוחזות בפרחים הלבנים משותקות.
מייקל לייס
מייקל לייס, השכן המבוגר של ריין באלטר התקרב אל קברה, גם הוא פה, גם לו כואב והוא בקושי דבר אתה.
״תמיד היית ילדה רעה, אני לא יודע אם את זוכרת, אבל כשהיית קטנה, אהבת לגרום לאחיך הקטן לבכות ולחברייך גם כן, אהבת לגרום להורייך להסתכל עלייך כמלאך כשבעצם אף פעם לא היית כזאת.
היית טרגדיה.
תמיד עמדת לפול, אבל תמיד החזקת את עצמך. סמים, נכון? היה בסיפור הזה סמים, אני יודע, ברור שאני יודע. אני השכן מייקל לייס, אני תמיד יודע דברים.
אבל הם רק סייעו, לא כך? הם רק סייעו...
ילדה חביבה, רעה, קרובה ואם כה כל כך רחוקה מהתנהגותו של השטן. היית פה, סובבת ראשים, הרגת לבבות, ושרפת בלהבות כחולות את הנשמות של מספר אנשים. הותרת חלל עצום. מישהו אי פעם יצליח להדביק את החלל הזה?״ הוא התכופף מעט, בהיותו זקן לא יכול היה להתכופף לגמרי ולכן זרק מעט את הפרחים ולא הניח אותם.
״אהבתי אותך, אני יודע שהם אהבו, אבל אני לא חושב שמאותן הסיבות.
אהבתי אותך בגלל החוכמה שלך, התחכום, הרוע והאיטיות. היית ילדה טובה, או רעה?
השאלה היא אם עשית הכל במודע או לא.
תעני, אני רוצה לדעת.
בעצם אל תתאמצי לקום מקברך, אני גם ככה זקן ובקרוב אהיה לצידך, נוכל לשוחח שם. אני מאמין שזאת תהיה שיחה מרתקת.
נוכל גם לדבר על הצלקת שעשית על הלחי של טיילור בראון.״ גיחוך נפלט והמקום נותר דומם כשהוא פנה לצאת.
YOU ARE READING
The Last Flower (Straight line)
General Fiction-"We're like balloons, we also explode at the end." הם התפוצצו, אחד אחרי השני, כמו בלונים, היה רק צריך לדקור מחט בעורם ואין יותר אוויר. בני אדם הם כמו בלונים - בסופו של דבר גם הם מוצאים את עצמם ללא אוויר ומה שנשאר מהם אלו רק השרידים. ריין באלטר, תלמ...
