נהגנו לומר ״די״, אבל אף אחד לא התייחס.
אני זוכר אותך בפעם הראשונה שראיתי אותך, כל כך יפה, כל כך עדינה, אז היית רק חלום רחוק ממני, היום היית סיוט שמחוץ להישג ידו של כל אדם נושם. עיניי דמעו כשהבטתי בקבר שלך לפני שהשפלתי את מבטי, מרגיש את הדמעות מחדשות את עצמן ועושות את דרכן אל סנטרי.
מוניק דאל
מוניק דאל הייתה עוד אחת מבין רבים שריין עזרה להם, היא לא הייתה מיוחדת במיוחד, אבל היא בכל זאת הייתה שם, עם פרח אחד ובודד בידה, מביטה בריקנות אל הקבר.
״כל הטובים באמת הולכים מוקדם מדי, אף פעם לא האמנתי בזה, אז למה ניפצת לי את האמונה שלי? ריין, הייתי בת 14 כשהוריי התגרשו ואת מצאת אותי מעשנת בפארק מול בית הספר. אמרת לי: ׳אל תבכי, ילדה יפה, אל תבכי, כבי את הסיגרייה, ונגבי דמעותייך. ילדה יפה, אל תבכי לעולם כה יפה.׳ הקמת אותי וחיבקת אותי, התפרקתי לתוכך, אמרת שהכל בסדר.
האמנתי לך.
אני מאמינה שהייתי עיוורת, כי אני עוד זוכרת את היום בו ראיתי אותך יוצאת מהבית של טיילור בראון, עצבנית, כועסת, בלתי ניתנת לעצירה. היית משונה, לא הכרתי את ריין הזאת. חשבתי שזה סתם היה הדמיון שלי, שיכנעתי את עצמי באמת השגויה הזאת.
ריין, מה עשית שם? האם זה קשור למוות שלך? מה הותרת שם מאחורייך?
כרגע, קשה לי לחשוב עלייך והיה לי קשה אף יותר להגיע לכאן. את עזרת לי כשהיה לי קשה, ואני לא יכולתי לזהות אותך בשעת מצוקה. אני מרגישה מטומטמת,
כפוית טובה. זה לא באמת מגיע לי.
אני הייתי צריכה להיות שם במקומך. לא היה צריך להיות לך כל כך רע עד שהיית צריכה לשקול התאבדות... זו לא הריין שלנו.״
היא הניחה את הורדים, קולה צרוד מעט כשהיא לחשה את שמה של ריין.
״בבקשה, תני לי אות להתחיל לפעול, אות להתחיל לגלות את האמת.״ הרוח נשבה.
YOU ARE READING
The Last Flower (Straight line)
General Fiction-"We're like balloons, we also explode at the end." הם התפוצצו, אחד אחרי השני, כמו בלונים, היה רק צריך לדקור מחט בעורם ואין יותר אוויר. בני אדם הם כמו בלונים - בסופו של דבר גם הם מוצאים את עצמם ללא אוויר ומה שנשאר מהם אלו רק השרידים. ריין באלטר, תלמ...
