המוות שלה היה הסיוט שלי, וכשהוא התגשם, זה היה בלתי אמין.
הסתתרתי, כמו שאני עושה תמיד, כה פוחד להתקרב אל הקבר שלה, בחשש שאם אעשה זאת, זה יהיה אמיתי.
הפרח הלבן שהיה בידיי, חיכה שאביא אותו לריין. אבל לא יכולתי.
ראיין באלטר
ראיין באלטר, אביה של ריין עמד מול הקבר של הבת שלו, הדמעות זלגו והוא נאנח בכבדות.
״בת שלי... אני מניח שזו גם אשמתי, לא? הרי אני ידעתי. אני ידעתי על מה שקורה מאחורי דלתות סגורות, אני ידעתי לאן את יוצאת בלילות וחוזרת רק בבקרים עם עיניים אדומות. אני ידעתי הכל אבל לא העזתי לשאול שאלות.
זאת אשמתי.״ הרוח הצליפה בשיערות השיער של ראיין והוא התעטש מהרוח הקרה, מתכרבל מעט יותר בתוך המעיל השחור שלו.
״אני זוכר שנולדת, זו הייתה הברכה הגדולה ביותר שקיבלתי ועם זאת גם הקללה הגדולה ביותר. את באת, מביאה לכולם את ההרגשה הטובה הזאת ואז עוזבת בלי לומר מילה ומותירה אחרייך שביל של כאב.
התאבדת בגללי, נכון? את ראית שאביך צפה בך עושה את אותם הטעיות, אבל בעצם חיפשת אחרי תשומת לב ולא קיבלת אותה... אני האשם שהבת האהובה שלי כבר איננה,״ קולו של ראיין רעד ולא עבר מלא זמן עד שהוא החל לייבב.
״הכיסא הריק בארוחות כבר לא יתמלא שוב באותה הנשמה, כף רגלך כבר לא תדרך על אדמת העולם, המראה כבר לא תזכה בחיוכים שחילקת לעצמך, ושאר האנשים הרבים בעולם שעוד לא ראו אותך; לעולם לא יראו, לעולם לא יבינו ואת עוד לא הספקת להושיט להם יד. ריין, תמיד עוזרת, בלי שיעזרו לה. ריין שפנתה לסמים בלית ברירה.
הבת שלי, הבת ההרוסה והמתה שלי, תמיד תיהיה שלי. את לא תעלמי, אף פעם. רוחך תמיד תהיה אתי.״
שקט, שקט שהשתרר במשך מספר דקות. ואז הוא הופר.
״זה היה משחק?״ שאל.
הוא הניח את זר הפרחים שהביא עמו על הקבר.
״האם אלו היו הסמים שגרמו לך לתלות את עצמך?״
והוא הלך.
YOU ARE READING
The Last Flower (Straight line)
Narrativa generale-"We're like balloons, we also explode at the end." הם התפוצצו, אחד אחרי השני, כמו בלונים, היה רק צריך לדקור מחט בעורם ואין יותר אוויר. בני אדם הם כמו בלונים - בסופו של דבר גם הם מוצאים את עצמם ללא אוויר ומה שנשאר מהם אלו רק השרידים. ריין באלטר, תלמ...
