בת הכלאים פייג׳

פרק 11-לב פועם

נ.מ קייט

'איך לא שמתי לב לזה? איך לא שמתי לב שהפייג׳ הזאת היא המיועדת? אני לא מאמינה שהיא המיועדת ולא דרק' חשבתי לעצמי,

'חכי חכי פייג׳ אני עוד אחזור לבייקון הילס ואני אקח ממך את שרשרת ירח הזאב'. אני רק עכשיו מתחילה ואני אביס את כולם' המשכתי בהרהוריי ביני ולבין עצמי בליבי...

נ.מ פייג׳

״פייג׳,פייג׳!״ שמעתי את קריאותיו של פיטר ״היי את כאן!״ עד שהוא הבחין בי.

הרגשתי שהייתי חייבת לברוח לא האמנתי על עצמי שאני פייג׳ הילדה חסרת ביטחון הזאת שאף אחד לא ראה אותה ממטר,

פתאום אני זאת שתיהיה שומרת הזאבים,המיועדת,

האלפא או זו שתעבור חמש שנים מסע בעולם הכלאים ותהפוך למי שאני היום אבל את כל זה שמרתי בלב מקום הסודות שלי תמיד היה הלב,

כי תכל'ס הוא הדבר היחיד שנאמן לך מדי יום,שעה ושניה.

״מה קרה?״ פיטר שאל,
״הכל קרה״ עניתי באדישות,
״ספרי לי״ פיטר אמר בתקווה שבאמת אספר לו מה קרה,
״לא רוצה״ עניתי בעקשנות,

״למה יש לך משהו להסתיר?״ פיטר שאל בניסיון לבחון את המצב,

״לא נראה לי״ עניתי מעט מיואשת מוחקת במהרה את דמעותיי ומנסה לשכוח מכל הסיטואציה הזאת.

"הנה את, פיטר תשאיר אותי לבד עם פייג'" דרק ביקש מפיטר כשהוא עומד עם ידיים שלובות על החזה שלו.

״מה איתך?״ דרק שאל אותי כשאנחנו מתהלכים קצת ביער,
״אני כבר ממש מבולבלת״ השבתי לדרק בכנות,

״ממה?״ דרק המשיך לשאול אותי,
״מהכל מזה שאני אלפא מיועדת ושומרת כל הזאבים״ עניתי כשהדמעות מתחילים לאט לאט שוב לזלוג על לחיי,

״אם אני מבטיח שאעזור לך מה את אומרת?״ הוא שאל וניגב את דמעותיי מלחיי,

״תעזור לי היום, היום ירח מלא והשרשרת שמוסיפה,זה יהיה קשה יותר״ ביקשתי והזכרתי לו,

״פיטר ואני נוכל לשלוט עלייך ביחד זה יהיה בסדר?״ דרק שאל ומשך אותי לחיבוק,

״אם זה יעזור לי אז אני אעשה הכל,על מנת לשלוט בעצמי״ עניתי בנחישות,

״אל תדאגי אני כאן בשבילך״ דרק אמר ושוב הרגשתי את אותם הרגשות שגרמו לי להרגיש טוב יותר, תחושה של ביטחון, של חמימות,

ובעיקר הרגשתי כיצד הלב שלי מלא ושלם לצידו של דרק.

נ.מ דרק

"אני מניחה שעליי להגיד לך תודה" פייג' אמרה לפתע, כשאנחנו ממשיכים להתהלך עוד ביער,

"זה בסדר-" ניסיתי לסכם את דבריי אך ללא הועיל, "באותו הלילה, כשמתת, הרגשתי כל כך אשם, צבע העיניים שלי השתנו מצהוב טהור לכחול מלא קרירות ואדישות. את מבינה בלילה שננשכת וביקשת ממני להרוג אותך,

לא ידעתי אם להרגיש אחוז באשמה או להרגיש רוצח בדם קר, ועכשיו כשחזרת, זה פשוט נתן לי תקווה מחדש, תקווה לרגשות שלי" סיפרתי וליטפתי את פנייה,

"אין לך מה להרגיש אשם או רוצח, אתה גאלת אותי באותו הלילה מהייסורים ומהכאב של הנשיכה, אם כבר להאשים בייסורים ובמוות הכואב שלי זה אינס (האלפא זאב שנשך אותי באותו הלילה)" היא ענתה לי אכולה כבר מרוב שנאתה כלפיו,

"פייג' את התקווה שיש לי בלב-" לקחתי את ידה ושמתי אותה על ליבי הפועם, "את מרגישה את זה?" שאלתי,

"כן אני מרגישה את זה" היא ענתה, "זה הלב שלי שחם ולוהט וכבר ממזמן לא קר ואפל כמו פעם והכל בזכותך פייג'" סיכמתי לבסוף.

-סוף פרק 11-