פרק 37-מציאות לא פשוטה

132 12 2
                                    



נ.מ איימי

העלתי מהר את עלמה לעליית הגג כי כבר הבחנתי בכעסה שכל רגע עלול להתפרץ כמו פצצה מתקתקת,

"על מה אני יצטער איימי על זה שאני יהרוג את פיטר על כל מה שאמא עברה בגללו?-" עלמה שאלה אותי בעודה מתפרצת בבכי, "על זה ששיקרו לנו עזבי את זה ששיקרו לנו כאילו כלום, לאמא ,שיקרו כמעט כל חייה" היא המשיכה לומר בבכי כה חזק,ובעודי מושכת אותה לחיבוק, "עלמה,הכל יהיה בסדר את תראי" אמרתי לה בעודי מנסה להפסיק את דמעותיה ובמעט אופטימיות שזייפתי,ובעוד שבראשי מוצף בעוד אלפי מחשבות שכבר מבלבלות את ראשי ללא שליטה.

ירדנו לאחר שעלמה קצת יותר נרגעה, אמא ואבא חזרו עם הקניות לקראת הארוחת ערב שכמובן גם הלהקה של סקוט מתארחת בביתנו, עלמה יצאה לטייל ואני נשארתי בבית ולמדתי כל אחה"צ...

נ.מ עלמה

ערב~

"היי אמא"  אמרתי לאמא בעוד שאני נכנסת לבית,ומתקדמת לעברה בכדי לחבק אותה, "עלמוש את בסדר?" אמא שאלה אותי בידיעה שכלום לא בסדר,

"כן אמא,את יודעת שאני אוהבת אותך נכון?" שאלתי אותה בלחש בעודי מתנתקת מחיבוקה ומחזיקה את ידה, "ברור שאני יודעת איזו שאלה" היא השיבה לשאלתי, ואני מתאפקת לא להתפרץ בבכי ועולה לחדרי להתארגן לארוחת הערב,

ארוחת ערב~

התיישבנו כולם וגם הלהקה של סקוט סטיילס כרגיל קצת הצחיק למרות שאני רק זייפתי את הצחוק כדי לא לבכות שוב, "נו איך היה היום?" לפתע שאלה סבתא טליה, "מושלם,גילינו הרבה דברים מעניינים" עניתי בהתגרות והסתכלתי בזעם על צלחתי שהייתה מלאה בטוב טעם, והסתכלתי לכיוון של פיטר ומחייכת לעברו חיוך מזוייף ורואה את מבטו המבולבל מתשובתי וממבטיי,

"מה למשל?" הוא שאל בעודו לוגם מהיין,"גילינו שיש הרבה שקרים שיש ביכולתנו לנצח אותם עם האמת" השבתי לו בכעס מאופק סקוט והשאר כבר היו מבולבלים עד מאוד, "עלמה תירגעי, תזכרי שלא עכשיו ולשלוט בזה" איימי אמרה לי בעודה ממקדת את עינייה בעיניי, "רגע מה הולך פה?" מאליה שאלה מנסה להבין את מה שקורה,

"איימי למה שאני ישלוט בעצמי,עם כמעט חצי מחיינו היינו מוקפות באנשי שקרנים ובוגדניים,ואתם יודעים מה הכי עצוב זה האומץ שיש לאנשים האלה אח"כ להסתכל לך בעיניים ולחייך לך-"עניתי לאיימי בכעס לא נשלט, קמתי מן השולחן בדרכי לעלות לחדר,

"אה ומאליה לגבי השאלה שלך, מה הולך פה? אז אני יגיד לך מה הולך פה, יש לך אבא רוצח ובוגד" אמרתי כבר בוכה ועליתי במהרה לחדרי בוכה בעוד הכרית מנגבת את דמעותיי,

הרגשתי מגע חם ומוכר מלטף את גבי,זאת הייתה אמא, "מה יש נסיכה קטנה שלי?" היא שאלה בעודה מלטפת את פניי, "אמא מגיע לך לדעת את האמת שקבורה כבר הרבה שנים באדמה" אמרתי, "מה איזה אמת?" היא שאלה מבולבלת מתשובתי,

בת הכלאים פייג׳Where stories live. Discover now