בת הכלאים פייג׳

פרק 23-ליקוי ירח

נ.מ פייג'

סיפרתי ללורה וקורה את הכל ושאלתי אותם אם הם יוכלו לבוא איתי ועם קאלי לנמטון, 

"אסור שאף אחד בעיקר דרק ,ידעו שאני שוב הלכתי לנמטון למרות שהבטחתי לדרק, אבל אני חייבת לדעת מה הנמטון רוצה ממני, אני מפחדת שאני לא אשלוט בזה ואני אפגע במישהו ממכם בלי שליטה ואתחרט על זה כל חיי" הסברתי ללורה וקורה,

"ואם זה לא יצליח מה נעשה ומה נגיד לדרק אם יקרה לך משהו?" קורה שאלה אותי תוך כדי שהיא מחכה לתשובתי,

"בגלל זה ביקשתי רק ממכם כי רק עליכם אני סומכת ויודעת שלא תספרו לדרק" השבתי להן, 

"ואמא שלנו?" לורה שאלה,

"לורה, ארבעתנו יודעות למה אני לא מספרת לטליה, בגלל שאני לא רוצה להדאיג אותה ואני גם יודעת שהיא ודרק ימנעו את זה ממני בגלל שזה עלול לסכן אותי״, עניתי ללורה, ״טוב אנחנו נעזור לך בתנאי אחד, שלא תישארי הרבה זמן בפנים״ קורה הורתה לי וקמה על רגליה,

״טוב, קאלי אמרה שיש לחש שצריך לומר ליד הנמטון, והוא יפתח את הדלת וזאת הדלת שנפתחה ברגע שחזרתי מעולם הכלאים לחיים עם שאר הזאבים שחזרו עם טליה״ סיפרתי להם בידיעה שכל זה עלול לעלות לי בדבר אחד-בחיי.

״למה את כל כך רוצה לפתוח ולעבור את הדלת הזאת?״ לורה המשיכה לשאול אותי, 

״אם אני רוצה תשובות לכל מה שעברתי בחודשים האחרונים האלה הסיכויים גבוהים שרק שם אני אוכל למצוא את התשובות האלה״ אמרתי להם כאשר הן יודעות שאני אלחם על מה שצריך רק כדי לדעת את האמת,

״כמה זמן את צריכה להיות שם?״ קורה שאלה אותי,

״שתיים-עשרה דקות לא יותר״ השבתי להן, אוקיי נניח שאנחנו מבינות את העניין ועושות את זה, מה נגיד לדרק אם קורה לך משהו?״ קורה שאלה.

קורה תמיד אהבה לחשוב הגיוני וחשבה על כל הסיכונים שעומדים בפנינו לפני כל דבר שעשינו אי פעם,

״תגידו לדרק שאני אוהבת אותו ואת כולם ושישמור על טום והתאומות שלי ושסליחה שהפרתי את ההבטחה שלי ושיבין שזה הייתה למטרה טובה להגן על כולכם״

אמרתי לקורה כשבפניי עומדות דמעות שמתאפקות לא לפרוץ, 

״מתי מתחילים?״ קורה המשיכה לשאול בכדי להפיג את המתח, ״הלילה״ עניתי לה,

״למה דווקא הלילה?״ לורה שאלה אותי תוך כדי שהיא מנסה להבין את העניין, ״כי הלילה זה ליקוי ירח מלא, ורק בחצות הלילה, העולמות של אנשי הזאב ובני האדם פותחים את הדלתות שלהם ומשתווים באופן שווה ומאוזן״ השבתי לקורה וללורה,

״בליקוי ירח ישתוו אנשי הזאב לכוחם של בני האדם״ לורה אמרה, ״טוב בחצות הלילה ארבעתנו נילך לנמטון נעשה מה שצריך ונסיים את זה לפני הזריחה״ קורה סיכמה בהחלטיות, וסיכמנו שכך זה יהיה,

עליתי לספרייה בבית שלנו ודרק היה שם חיפש ספר, נכנסתי והוא נישק את פי,

״דרק אפשר להגיד לך משהו?״ שאלתי תוך כדי שהוא מחזיק את מותניי ומסתכל בעיניי,

״כן כל דבר״ הוא ענה לי תוך כדי שהוא מלטף את שיערי,

״אני אוהבת אותך ואת איימי עלמה וטום, ואם יהיה משהו בזמן הקרוב תבטיח לי שתשמרו על שלושתם ולא משנה מה, תדע שאני אוהבת אותך הכי בעולם וכולכם תמיד תהיו בלב שלי״ אמרתי לו בזמן שאני מתאפקת לא לפרוץ בדמעות, 

״הכל בסדר פייג׳? זה נשמע כאילו זו שיחה אחרונה שלנו״ הוא זרק לעברי מבולבל תוך כדי שהוא מחבק אותי ומנשק את מצחי,

״תבטיח לי!״ התעקשתי תוך כדי שאנחנו מתנתקים מהחיבוק שלנו ואני שמה את ידיי על החזה שלו ומסתכלת בעיניו, ״אני מבטיח, תרגעי״ הוא לחש לי תוך כדי שהוא מנקה את דמעותיי מעיניי עם ידיו ומלטף את פניי,

אני ודרק עלינו לחדר שלנו.

דרק נרדם ונישקתי את פיו עם דמעות שמאיימות לפרוץ שוב,

״אני אוהבת אותך אהוב שלי״ לחשתי לו, והתארגנתי לקראת הליקוי ירח.

חצות הלילה~
כבר חצות הלילה קאלי, לורה וקורה הלכו איתי לנמטון.
הגענו לנמטון ליקוי הירח כבר כאן מה שנשאר זה רק לפתוח את הדלת ולהיכנס.

נ.מ פיטר
קאלי קמה מהמיטה במחשבה שאני יושן והתארגנה והבנתי למה בגלל הליקוי ירח היא עוזרת לפייג׳ לפתוח את הדלת, ״אני יודע מה את מתכננת״ זרקתי לקאלי כשהיא מופתעת כיצד אני יודע את הכל,

״אני חייבת לעזור לה, היא חייבת לדעת מה הנמטון צריך ממנה״ היא השיבה לי כשהיא לובשת את הז׳קט עור השחור שלה,

״תבטיחי לי משהו קאלי״ לחשתי לה כשאני תופס אותה לחיבוק ומנשק את מצחה,״כל דבר״ היא החזירה לי בלחש, ״שתשמרי על עצמך ועל פייג׳ ״ אמרתי לה,

״בסדר״ היא סיכמה ונישקה את פי, ״אני אוהב אותך״ לחשתי לה תוך כדי שהיינו מחובקים,

״גם אני״ היא הוסיפה לבסוף, תוך כדי שהיא מתנתקת מהחיבוק שלי ומנשקת אותי שוב.

היא יצאה עם פייג׳, לורה וקורה לכיוון הנמטון.

עליתי מהר לחדר שלי ושל קאלי והתארגנתי גם,

יצאתי אחריהם בלי ידיעתם הייתי חייב לוודא שהן יהיו בסדר אחרי הכל הם המשפחה שלי מה שהופך אותן לדבר הכי חשוב עבורי.

-סוף פרק 23-