בת הכלאים פייג׳

פרק 12-כוח נשלט

ליל ירח מלא~

נ.מ פיטר
ליל הירח מלא הגיע אני ודרק קשרנו בשלשלאות את פייג׳ שככה היא לא תוכל לברוח ולפגוע בלי שליטתה באנשי בייקון הילס.

ואז זה התחיל עיניה זהרו לצבע אדום טהור והיא ניסתה להשתחרר מהשלשלאות "ווואאאההה!" שאגות של אלפא נשמעו מפיה

״תחזרי אחרי המילים אלפא, בטא, אומגה״ אני מורה לה בקשיחות...

נ.מ פייג'

״אלפא...בטא...אומגה״ אני אחריו ונאבקת בכוחי,

״תחזרי אחרי זה״ דרק מורה לי גם בקשיחות,
״אלפא, בטא, אומגה זה יותר חזק ממני״ אני עונה בניסיון ובמאמץ לשלוט בעצמי,

״את יותר חזקה!״ דרק אומר בקשיחות ובהחלטיות,

״תתרכזי בזה!״ פיטר זורק לעברי בקשיחות ובקול.

נ.מ דרק

״את מסוגלת זאבה שלי״ הסתכלתי בעיניה של פייג׳ ליטפתי את פניה ואמרתי, 

היא החלה להירגע לאט לאט, אני משחרר אותה מהשרשראות ומחבק אותה.

הרגשתי בקנאתו של פיטר אבל התעלמתי מהקנאה ההרסנית שלו,

כי אני באמת אוהב את פייג׳ ואני אעשה הכל למענה, 

ויהי מה הלב שלי עדיין לא הרפה ממנה, וגם כנראה שלעולם לא ירפה ממנה.

נ.מ פייג׳

קמתי בבוקר לא הבחנתי היכן אני,כעבור מספר רגעים הבנתי שאני בביתם של פיטר ודרק,

״בוקר טוב זאבה שלי״ דרק אמר לי והגיש לי את כוס קפה כשהוא מלטף את שיערי ברכות,
״בוקר טוב!- השבתי לו בחיוך,"

עכשיו הבנתי״ המשכתי כעבור מספר רגעים וזרקתי לעבר דרק, כי ידעתי שאו עכשיו אני אחליט מה טוב בשבילי או שכלום לא ימשיך להתקדם וישאר באותו המקום,

״מה הבנת?״ דרק שאל מופתע ובחצי חיוך שהחמיא לו,
״שאני אוהבת אותך ואני רוצה להיות רק איתך״ עניתי בחיוך בעוד עינינו מחליפים רגשות, ״גם אני הבנתי משהו״ דרק הגיב לדבריי בחיוך שכבר התרחב,

״מה?״ עניתי מעט בבלבול, ״שאני תמיד יאהב אותך לא משנה מה״ הוא ענה לי ומשך אותי לנשיקה ארוכה ונעימה.

לילה~

חלומות הטרידו את ראשי, סחפו אותי שוב אל הלא נודע.

הייתי בעולם הזאבים שוב, ושוב אותה הלולאת חלומות הלא ברורה,

שוב חלמתי עליה- על טליה הייל, מהר מאוד הבנתי שאולי יש לה מסר, או משהו חשוב לומר לי.

״היי פייג׳״ טליה אמרה בחיוך שנתן לי להרגיש רגועה לצידה,

״שלום טליה״ עניתי,
״יש לי מסר בשבילך״ היא הודיעה ברשמיות, ״מה המסר?״ שאלתי את טליה,

״תמצאי את קריסטל הזאבים הקדומים״ טליה השיבה לשאלתי כשאנחנו עומדות אחת מול השנייה כשעינינו זוהרות באדום עמוק וטהור , 

״היכן הוא?״ המשכתי לשאול,
״אצל משפחת הקלאברס במקסיקו״ היא ענתה כשהיא משנה את הבעת פניה למבט לא מובן,

״הבנתי״ סיכמתי, וקיבלתי את דבריה בהבנה.

כעת הבנתי את האחריות שמוטלת עליי, הבנתי שיש לי ייעוד, שיש לי חלק ותמיד יהיה לי חלק מעולמם של אנשי הזאב, לא משנה מה, לא משנה כמה אנסה לברוח מזה, 

הכל מתחיל מהכוח שחבוי אצלי, והכל כעת תלוי בי, חייהם של אלפי אנשי זאב תלויים בי יותר מתמיד, 

זה או להילחם עבורם בכדי שיחיו או לנטוש אותם למותם הלא ברור.

-סוף פרק 12-