בת הכלאים פייג׳

פרק 20+21-זיכרונות ששבים

-פרק 20-

נ.מ דרק

ערב~

דלת הבית נפתחה "את בסדר?" שאלתי את פייג' וניגשתי לעברה,

"אני חושבת" היא ענתה לי, "אחרי שחזרנו מהמזקקה הנטושה והלכת מפה שמעתי מה קרה בבוקר עם קאלי ופיטר" זרקתי לעברה, "בסדר לא התכוונתי הייתי נסערת וגם קאלי לא הייתה צריכה לפתוח את הסיפור הזה מחדש על אמא שלי ואבא שלי" היא ענתה לי מותשת ובמעט עצב שהרגשתי בקולה,

"אני יודע אני מרגיש אותך, את הזאבה הלבנה שלי, רציתי ממך הסבר על כל מה שקרה ולא את של פיטר כי מי יודע מתי הוא משקר הדוד הזה שלי" עניתי לה ברוגע וליטפתי את שיערה, 

"טוב בסדר" היא ענתה לי במעט אדישות, "אגב כמעט שכחתי לשאול אותך, איפה היית כמעט כל היום?" שאלתי אותה, "הייתי אצל ההורים שלי ואז הלכתי לדיטון" היא סיפרה לי בספק, 

"יש עוד משהו פייג' פשוט תגידי לי" אמרתי לה בהחלטיות,

"והייתי בנמטון" היא ענתה לי בידיעה על כך שאני פשוט אכעס עליה שהיא הלכה לשם לבד למרות הסיכון שם בייחוד שהיא מתקרבת לשם, 

"לבד?-" שאלתי אותה בלחץ ובדאגה, "את לא מבינה שזה מסוכן בשבילך?" המשכתי לשאול ולנסות להבין למה היא מסכנת את עצמה ככה שוב,

"אני יודעת אבל הייתי חייבת לדעת את כל מה שקרה בליל ירח מלא שבו ננשכתי", היא ענתה לי תוך כדי שהיא משחקת באצבעותיה, "והרגשת משהו?" שאלתי בקצת איפוק ויותר הבנה,

"כן ראיתי במעורפל כמו מה שבערך אני זוכרת, כי השתמשתי יותר בחושים מאשר בריכוז ובזיכרון" היא סיפרה לי ברצינות ומבטה הרגיש לי כמו מי ששוקעת במחשבותיה, התקדמתי לכיוונה והחזקתי בשתי ידיי את פניה והסתכלתי עמוק בעיניה תוך כדי שאני רואה ומרגיש את העצב והכאב בעיניה,

"תבטיחי לי שתשתדלי לא להתקרב לנמטון" אמרתי לה, "אני מבטיחה" היא הבטיחה ונישקתי את מצחה, "אני לא מוכן לאבד אותך פעם שנייה כי אני לא אתן לזה לקרות שוב" הזכרתי לה בנחישות,

"דרק אפשר לשאול אותך עוד משהו?" לפתע פייג' שואלת אותי במעט סקרנות שהיא ממש דאגה להסתיר אך ממני היא אף פעם לא הצליחה להסתיר דברים, 

"כן תשאלי" עניתי לה, "מה קרה בליל ירח מלא שבו ננשכתי על ידי אינס?" היא שאלה אותי,

אבל ידעתי שאני לא יכול לספר לה הכל, כי המשפחה שלנו,

משפחת הייל, חייבת ליהיות מלוכדת, אני לא יכול לספר לה את האמת שפיטר היה זה שהתחיל את העניין הזה והסתיים בי,